צריך לקבל החלטות אמיצות, ולא תמיד פופולריות, להקשיב לאנשי המקצוע במשרד ומחוץ למשרד, וגם להזיז את מי שנכשל שוב ושוב, אבל בעיקר ליישם, ליישם, ליישם. חשוב גם שהמשרד שבאחריותך יהיה יוזמתי ודוחף קדימה, ולא רק מגי
כבוד השרה, ברכות. וסלחי לי שאני ניגש מיד לעניין, אבל הזמן קצר והמלאכה מרובה, ואת הרי מכירה את התחום, אפילו עסקת בו רבות במסגרת פעילותך הפרלמנטרית ובוועדות הכנסת, כך שאין צורך בהקדמות. רק אומר ש"דברים שרואים משם לא רואים מכאן", ולהפך.
האמת היא שאם צריך לסכם את כל התורה כולה על רגל אחת, הרי שצריך פשוט להתחיל וליישם תוכניות בשטח. אין צורך להכין עוד תוכניות אסטרטגיות, אין צורך להמציא את הגלגל מחדש, צריך להמשיך או להתחיל לעבוד. וזה אומר לקבל החלטות אמיצות, ולא תמיד פופולריות, להקשיב לאנשי המקצוע במשרד ומחוץ למשרד, וגם להזיז את מי שנכשל שוב ושוב, אבל בעיקר ליישם, ליישם, ליישם.
התחום הזה, שלנו, מורכב, ונוגע כמעט בכל פעולה והחלטה, של כל אחת ואחד ושל המדינה. לכן, אחת המשימות המרכזיות שלך תהיה להגיע להבנות ולהסכמות עם יתר משרדי הממשלה, ממשרדי האנרגיה, התחבורה והחקלאות, עבור במשרד הבריאות ועד למשרדי הביטחון והחינוך. כך, לצד הפעילות בתחומי איכות האוויר ומקורות המים וניהול הפסולת, שנמצאים רובם ככולם בידי משרדך, ותכף נעסוק בהם במפורט, תצטרכי לדחוף לקידום תחבורה ציבורית וחשמלית, אנרגיה מתחדשת והתייעלות אנרגטית ושמירה על שטחים פתוחים ובלתי מופרים ביבשה ובים, ועל המגוון הביולוגי שבהם. כאן חשוב שהמשרד שבאחריותך יהיה יוזמתי ודוחף קדימה, ולא רק מגיב. חשוב להכין עמדה ברורה, מנומקת ומבוססת מדעית, עם ניתוח עלות תועלת של כלל החלופות, לכל אחת מהתוכניות הלאומיות המקודמות במשרדי הממשלה השונים, וגם שהחלופה הנבחרת תהיה ישימה.
מה הגורמים למצב הנורא?
תחום נוסף שמחייב חשיבה והערכות מיידית הוא ניהול המרחב הימי שלנו, שמצטופף בשנים האחרונות עם מתקני הפקת והפרדת גז, מתקני התפלה, תשתיות אנרגיה ועוד. גודלו של המרחב הימי בישראל זהה כמעט לשטח היבשתי של המדינה, והוא כדמות ראי ליבשה, אך מה שמוקם מתחת לפני המים פחות חשוף ועוד פחות מפוקח. ישראל נמצאת בשלב של פיתוח מואץ בסביבה הימית, דבר הדורש תכנון נכון ורגולציה מתאימה, וכן, שוב ושוב ושוב, פיקוח ואכיפה מתאימים.
אחרון אחרון חביב, אבל חשוב לא פחות, הוא נושא משבר האקלים.
נכון, אנחנו מדינה קטנה ופליטות הפחמן האבסולוטיות שלנו קטנות, בעוד שהפליטות לנפש גדולות, אבל מעבר למחויבות הבינלאומית שלנו בתחום, יישום של הפעולות שנמנו מעלה, קרי מעבר לאנרגיה חליפית, לתחבורה ציבורית וחשמלית ולניהול מושכל של פסולת, נו טוב, אני חוזר על עצמי, יעשו את העבודה גם כאן. יחד עם זאת, ההשלכות של משבר האקלים הגלובלי ברמה המקומית צפויות להיות משמעותיות מאוד, ולכן חייבים להתחיל ולהפעיל תוכנית להיערכות למשבר האקלים, בהיבטים של תשתיות ובריאות הציבור ולא פחות חשוב מכך בהיבטים של כלכלה וביטחון לאומי. גם במקרה הזה יש תוכנית לאומית בינמשרדית, ורק צריך להתחיל וליישם אותה. וכן, אני יודע שכולם דוחפים לחוק אקלים שייתן מסגרת ניהולית וחוקתית ומחויבות בתחום, כי החלטות הממשלה השונות, איך נאמר, לא ממש ממומשות. בבקשה, חוק כזה שיש בו יעדים ברורים למגזרים השונים במשק וכלים כלכליים ממשים, כמו מס פחמן, יכול להוות מסגרת מתאימה. אבל עם חוק או בלי חוק, צריך לקיים כבר עכשיו.
המשרד להגנת הסביבה הוא אחד מהמשרדים החשובים בממשלה, גם אם אין לו הילה שכזו או תקציב מתאים. לכן הגיע הזמן להפוך את היוצרות ולהתחיל בצעדים, קטנים, כביכול, בשטח, כאן ועכשיו, שיובילו לשינוי הגדול והמיוחל לטווח הקצר והארוך. פיקוח ואכיפה, ניהול של איכות הסביבה ולא כיבוי שריפות, יצירת שיתופי פעולה ושותפויות, ופעילות מקומית ומיידית עם מחשבה גלובלית ארוכת טווח, הם המתכון להצלחה. כי הצלחתך – הצלחתנו.
