די נו, הוא לא באמת כתב את זה
על הטור האנטי-סביבתי התורן ב"ישראל היום" הוא כל-כך מופרך שקשה להתעלם ממנו
מפעם לפעם מחליט פובליציסט כזה או אחר לחבוט ב"משבר האקלים". בדרך כלל לא מדובר במומחה, ואפילו לא בעיתונאי שהנושא נמצא בליבת הסיקור שלו, ולכן האינטרסים רבים ומגוונים. האינטרס מאחורי הטור המבולבל שהתפרסם היום ב"ישראל היום" – ברור. הכותב, ארנון איתיאל (לפי ויקיפדיה: שדרן ברדיו "גלי ישראל"), מעוניין לנגח את הממשלה החדשה, אותה הוא מזהה, בצדק או שלא בצדק (חובת ההוכחה על הממשלה) עם עמדות הרואות במשבר האקלים סיכון ואתגר ראשונים במעלה
כותרת הטור היא "משבר אקלים? פשוט תגגלו". אני יכול לנסות ולהסביר לאיתיאל מהו אותו משבר, ממה הוא נגרם ולמה הוא גורם, וכיוצא בזה. אבל נדמה לי שכל ההסברים הללו לא יועילו, לא רק מפני שהכותב כבר השתכנע אלא מפני שזה לא ממש מעניין אותו. איתיאל, שמתלונן שאנחנו "לא מעלים על דעתנו לברר את העובדות לאשורן", לא מביא נתון אחד מדעי או עובדה אחת שיתמכו בדבריו (שכלל לא ברור מהם, כי הרי משבר האקלים הוא "עניין צודק ונכון" (מה?), אלא שהוא "צמח והתנפח" וכעת הוא "בצמרת רשימת הבלופים המהממים").
איתיאל כותב בלהט, עם קצף על השפתיים, אבל מצליח להשחיל קביעה עובדתית אחת ויחידה בכל הטור, וגם היא הפוכה מהמציאות. "לזכותו של העולם המדעי צריך להגיד, שקיימת אופוזיציה רחבה ומכובדת של מדענים מהשורה הראשונה, שכופרים במשבר האקלים כפי שהוא מוצג על ידי עמיתיהם". מאחורי הניסוח המבלבל ומהנדס התודעה (כי מה זה רחבה? ומה זה מהשורה הראשונה?), בעולם האמיתי, רוב מוחלט של המדענים העוסקים בתחום (מתנהלים ויכוחים אם מדובר ב-95% או ב-99%), משוכנעים בחומרת המשבר ובצורך האקוטי של האנושות להוביל שינויים משמעותיים ומרחיקי לכת כדי להתמודד עימו.
אולם, כאמור, הסיבה העיקרית לקיומו של הטור של איתיאל, שלא אומר כלום לגבי משבר האקלים, היא בכלל לא משבר האקלים. ב"ישראל היום" טורחים להשוות את המאמץ העולמי להתמודדות עם משבר האקלים ל"עישון סיגריות וקומוניזם" (בחיי!) בשל צורך פוליטי רגעי. "עם השבעתה של ממשלת הפיוס נכנס לסדר היום הציבורי שלנו 'משבר האקלים'", כותב איתיאל, שכנראה החמיץ את ההצהרה החגיגית של נתניהו בועידת האקלים האחרונה, על התגייסות ישראל למאבק במשבר.
"הטיפול הישראלי בנושא הוא הטיפול השיגרתי", הוא קובע, "ראשית נפתח את ברז הכסף ובהמשך נברר את הפרטים". כלומר, איתיאל מתייחס לעובדה שהממשלה החדשה הכניסה לקווי היסוד שלה סעיף בנוגע למשבר האקלים ("הממשלה תוביל יעדים שאפתניים לצמצום הפליטה הפחמנית בישראל במסגרת חוק אקלים, שיכיל מנגנון תמחור פחמן"), ועכשיו תוציא כסף כדי לממש אותו.
אז תנו לי לפתור לאיתיאל שתי סוגיות במכה אחת: סוגית משבר האקלים והסוגיה הכלכלית.
אם הפובליציסט של "ישראל היום" לא רוצה לדבר על משבר אקלים וכן רוצה לדבר על כספים מבוזבזים, אז בבקשה. בוא נדבר, מר איתיאל, על זיהום אוויר שגובה קורבנות רבים בגוף ובנפש בכל שנה וגם לא מעט כספים בשל הוצאות בריאות וירידה בפריון העבודה. בוא נדבר על בזבוז זמן והרבה עצבים וכסף בעמידה בפקקים, ועל חוסר השוויון והמרחק הגדול בין פריפריה למרכז בשל מחסור בתחבורה ציבורית, שמשפיע על המשק בהיבטים רבים. בוא נדבר על עלויות החשמל הגבוהות שמנפחות את הכיס של חברות הגז במדינה שטופת שמש כשלנו. בוא נדבר על מפגעי הפסולת בשל מדיניות הטמנה כושלת ושריפות באתרים פיראטיים.
השקעה של המדינה במעבר לאנרגיות מתחדשות, בתחבורה ציבורית וחשמלית ובכלכלה מעגלית תוביל לחיסכון כלכלי עצום, ישיר ועקיף, ועל הדרך גם תוביל להפחתת פליטות גזי החממה לנפש ופליטות הפחמן הלאומיות. זה מה שיהיה כתוב בחוק האקלים ואלה ההשקעות שהממשלה החדשה מתכננת להשקיע בסביבה ובציבור הרחב.
הטור של ארנון איתיאל ב"ישראל היום"
וזה עוד לפני שדיברנו על ההשפעות הכלכליות של פליטות גזי החממה והפגיעה בתחרותיות של המשק במידה ולא נתקדם לכלכלה דלת או מאופסת פחמן ולא ננהיג כאן מס פחמן, כפי שצופים בבנק ישראל.
וזה גם עוד לפני שדיברנו על הקשר בין שינויי האקלים לבין הביטחון הלאומי, כפי שאמר רק השבוע הרמטכ"ל לשעבר, גדי איזנקוט, בכנס של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) שעסק בקשר בין אקלים, סביבה וביטחון לאומי: "מבין חמשת האיומים הקונבנציונליים ואיומים אחרים, ניתן לומר שהאיום היחיד שלא מקבל מענה ארגוני ואסטרטגיה מוגדרת זה האיום לאסון לאומי של סביבה ואקלים". אבל כנראה שאיתיאל יודע יותר טוב.
בממשלה החדשה יש הרבה פערים ואי הסכמות מהותיות בנושאים אידיאולוגיים רבים, אבל נדמה כי דווקא תחום הסביבה, שמשפיע על החיים של כל אחת ואחד מאיתנו בכל זמן ובכל מקום, יכול להיות התחום המחבר והמקשר בין הצדדים. כל השקעה בתחומים הללו תניב תשואה מיידית לכל אחת ואחד מהאזרחים ולמשק כולו. ואם איתיאל לא מאמין, שפשוט יגגל.
