אסדות הגז – מילון מושגים

המאבק להרחקת אסדות הגז עוסק מונחים רבים, טכניים ומקצועיים, אשר יוצרים בלבול בקרב אנשים המעוניינים להבין את מהות הדיון.

על מנת שתוכלו להבין יותר לעומק ולבדוק בעצמכם את העובדות, הכנו עבורכם מילון מושגים הכולל הסברים ברורים שיסייע לכם להבין מה המשמעות של מונחים אלו.

גז טבעי הוא תערובת של גזי דלק שונים המורכבת בעיקר ממתאן (כ-85%) אשר נוצר כתוצאה מתהליך התפרקות ארוך שנים של אורגניזם מתחת לשכבות סלע נטולות חמצן ובלחץ גבוה בקרום כדור הארץ (דלק פוסלי).

הגז טבעי הוא חסר צבע וריח ומשמש כתחליף נקי יותר מנפט (גם הוא דלק פוסילי) ויכול לשמש לייצור חשמל, חימום, הפקת כימיקלים לתעשיה, הנעת כלי רכב ועוד.

בניגוד לנפט, הגז הופך לנוזל בטמפרטורה נמוכה מאד (162C-) ועל כן לא ניתן לאחסן אותו בכמויות גדולות אלא, יש צורך בחיבור ישיר ורציף למאגר הגז עצמו.

הפקת הגז דורשת תהליך מורכב אשר במהלכו נפלטים חומרי לוואי מסוכנים לאדם ולסביבה כגון מי תוצר וחומרים אורגנים נדיפים (VOC) אשר רבים מהם נחשבים כמסרטנים או חשודים כמסרטנים.

כתוצאה מכך, ארגונים ירוקים רבים קוראים לצמצום משמעותי של שימוש בגז טבעי כמקור אנרגיה ומעבר לשימוש באנרגיות מתחדשות כדוגמת אנרגיה סולארית מהשמש.

עמותת שומרי הבית, תומכת במעבר לשימוש בגז טבעי כחלק מתהליך של מעבר לשימוש באנרגיה נקיה יותר והפחתת השימוש בנפט גולמי ובפחם.

מקורות: מכון ויצמן למדע, ויקיפדיה

לגז טבעי שימושים רבים והוא נחשב למשאב אנרגיה חלופי ונקי יותר מנפט ופחם. אחד השימושים המרכזיים בגז טבעי הינו כחומר דלק לייצור חשמל (יש צורך בתחנת ייצור חשמל המותאמת לשימוש בגז) וכמקור אנרגיה למפעלי תעשייה גדולים. כמו כן, הוא יכול לשמש כתחליף דלק לתחבורה וכחומר גלם להפקת דשנים ומימן לתעשיה. במקרים שונים, ניתן להשתמש בחלק מתוצרי הלוואי של הגז (כמו קונדנסט) כחומר מדלל לדלקים ולנפט.

מקורות: המשרד להגנת הסביבה, ויקיפדיה

גז טבעי הוא דלק פוסילי (מאובנים) הנוצר מהתפרקות של אורגניזם (יצורים חיים וצמחים) בלחץ גבוה מתחת לשכבת הסלע של קרום כדור הארץ, בדומה מאד לתהליך ההיווצרות של נפט.

את הגז מוציאים ממאגר הגז ע"י אסדת קידוח הממוקמת מעל למאגר. לאחר הוצאתו יש לייבש ולנקות אותו מתוצרים נלווים שונים כגון קונדנסט, מי תוצר, לכלוך ועוד – ובתהליך זה נפלטים לאויר ולים חומרים מזהמים ומסוכנים רבים. הטיפול מתבצע בתחנת הפרדה (להפקת גז) אשר ממוקמת מעל מאגר הגז בלב ים (כמקובל היום ברוב העולם) או באסדה להפקת גז נפרדת המרוחקת ממאגר הגז וממוקמת בקרבת החוף או ביבשה, אליה מובל הגז הגולמי בצנרת מאסדת הקידוח. לאחר הפרדתו, מוזרם הגז היבש במערכת צינורות מיוחדת ליעדיו השונים (ובמקרים מסויימים גם במשאיות). בגלל נדיפותו הגבוהה של הגז והעובדה שהינו חסר צבע וריח, הובלתו הינה תהליך מורכב הדורשת מערכות ניטור ובקרה רציפות והדוקות.

מקורות: מכון ויצמן למדע, מכון דוידסון, ויקיפדיה

שדה הגז לווייתן ממוקם כ-120 ק"מ מערבית לחיפה, בתחום המים הכלכליים של ישראל, זהו השדה הגדול ביותר שהתגלה עד לאחרונה בים התיכון. על פי הערכות ("העתודות מוכחות") מכיל המאגר כמות גז טבעי של 540 מיליארד מטר מעוקב (540 BCM).

הבעלות על שדה הגז מתחלקת בין 4 שותפות: נובל אנרג'י (כ-39.66%), דלק קידוחים ואבנר חיפושי נפט (שתיהן בבעלות קבוצת דלק של יצחק תשובה, כ-22.67% כל אחת) ורציו (15%).

מקור: ויקיפדיה

חוק חופש המידע, שנחקק בשנת התשנ"ח-1998 מאפשר לכל אזרח או תושב ישראל לפנות בבקשה לרשות ציבורית לקבל מידע אותו היא מחזיקה.
המטרה הראשית של החוק היא להטמיע תפיסת יסוד של שיתוף במידע הציבורי ולהפוך את המידע השלטוני לשקוף ונגיש לכולם. אין חובה לנמק מדוע המבקש זקוק למידע ואם אין הגבלה כלשהיא ( למשל טעמים בטחוניים) המידע אמור להיות נגיש.
מקור: כל זכות

תמ"א 37 ח' היא תוכנית המתאר שנועדה להסדיר את תוכנית הקבלה, הטיפול, ההולכה, והאחסון של הגז הטבעי מתגליות בים בישראל.
התכנית כוללת הוראות להכנת מסמכי תכנית ניטור סביבתית שיערכו ע"י בעל הרישיון להפקת גז טבעי ויוגשו על ידם כחלק מבקשה להיתר בניה להקמת מערכת הטיפול בגז הטבעי.
להמשך קריאה על הליכים משפטיים הקשורים בתמ״א 37 ח.
מקור: מנהל התכנון

אסדת קידוח הינה מתקן ימי המיועד להוציא גז ונפט מבטן האדמה. ישנם מספר סוגים של אסדות קידוח המותאמות למיקום המאגר ועמוקו, חלקן מקובעות לאדמה, חלקן מחוברות לאי מלאכותי וחלקן צפות על פני המים. אסדות הקידוח מצוידות במקדחים עצומים המסוגלים לחדור לעומק האדמה בהתאם לסוגיה השונים.

בהפקת גז טבעי, מוזרם הגז מאסדת הקידוח לאסדה נוספת לטיפול בגז המופק והכנתו לשימוש מסחרי.

בישראל כיום, פועלת אסדת קידוח במאגר תמר ובעתיד מתוכננת לקום אסדת קידוח נוספת במאגר כריש-תנין ואסדה נוספת המוקמת בימים אלו במאגר לוויתן.

אסדת לוויתן, הינה אסדה לניקוי גז משדה לוויתן. לאחר הוצאת הגז מבטן האדמה על ידי אסדת הקידוח, יש צורך לנקות וליבש אותו על מנת להשמיש אותו. בתהליך הניקוי מופקים חומרים נלווים כגון קונדנסט, מי תוצר רעילים וחומרים אורגנים נדיפים (VOC) הנחשבים למסרטנים וחשודים כמסרטנים.

אסדת לוויתן נמצאת במרכז המאבק הציבורי, בהובלת עמותת שומרי הבית. אסדה זו עומדת לקום במרחק 10 ק"מ בלבד מחוף דור במקום על פי הבאר, כפי שנהוג כיום בעולם. הסכנות הבטיחותיות, הבטחוניות והבריאותיות שנובעות מהקמת אסדה לטיפול בגז במיקום כה קרוב לחוף הן המניעים של העמותה לדרוש את הזזתה אל פי הבאר – 120 ק"מ מהחוף.

פרויקט לוויתן הוא השם אשר ניתן לכלל התהליך של פיתוח מאגר הגז לוויתן. פרויקט זה כולל את הקמת אסדת הקידוח מעל למאגר, הקמת האסדה לטיפול בגז ומכירתו לצרכני הקצה (אשר לפי הצהרות שר האנרגיה, יובל שטייניץ, רובו המוחלט, מיועד ליצוא).

קונדנסט הוא תערובת נוזלית של חומרים אורגניים פחמימניים הנוצרת בזמן הפקת גז טבעי (או נפט). הרכב הקונדנסט משתנה ממאגר למאגר ועלול להכיל חומרים רעילים – כגון מרקפטנים, הלוגנים, חומרים רדיו אקטיביים, כלורידים אורגניים ומתכות שונות – בעלי השפעות בריאותיות רבות ומשתנות.

על פי דוח משרד הבריאות, שימוש בקונדנסט ללא יצובו עלול לגרום לפליטת חומרים מזיקים לאויר ולחשוף את המשתמשים בו ואת הסביבה לסכנות בטיחותיות, בין היתר כיוון שתכולת הקונדנסט אינה קבועה ואינה ידועה מראש.

עוד ממליץ משרד הבריאות להתייחס לקונדנסט כחומר רעיל, בהתאם לחוק חומרים מסוכנים, שיש להפריד אותו מהגז ולייצבו במתקן טיפול ימי, הרחק מאוכלוסיה(!) על מנת לצמצם את החשיפה לזיהומים בסביבת הטיפול (בדגש על זיהום אויר וקרקע).

למשתמשי הקונדנסט כחומר גלם, יש לנקוט במשנה זהירות ולהתאים את השימוש ואת אמצעי הפחתת הפלטות לתכולת החומרים המסוכנים בו (כגון, גופרית, מקרפטנים ומתכות שונות).

מקור: דוח משרד הבריאות – היבטים בריאותיים בנוגע לקונדנסט

קבוצה של חומרים אורגניים (חומרים המכילים אטומי פחמן) המתנדפים לאויר ונמצאים במצב גזי בטמפרטורת הסביבה.

נוטים להפריד את גז המתאן מקבוצת החומרים הזאת (nmVOC) מאחר שהמתאן אינו יוצר בעיה של איכות אוויר (אך כן תורם להתחממות כדור הארץ).

על אף שמדובר בקבוצת חומרים גדולה בעלי שונות ביניהם הם בעלי התנהגות דומה באטמוספירה לאחר שהם נפלטים – הם תורמים ליצירת אוזון סמוך לפני הקרקע (אוזון טרופוספרי) שהוא מזהם אויר הפוגע בתפקוד הריאות והנשימה.

חשיפה לחומרים אורגניים נדיפים עלולה לגרום לגירוי בעינים ודרכי הנשימה, כאבי ראש, איבוד קורדינציה, בחילות, קוצר נשימה, אלרגיות ואף לפגיעה בכבד, בכליות ובמערכת העצבים. חלק מהחומרים האלו (כמו בנזן) ידועים בוודאות כחומרים גורמי סרטן לאדם וחלקם חשודים כמסרטנים.

על פי דוח פלטות של המשרד לאיכות הסביבה, אסדת תמר, הממוקמת כ-23 ק"מ מחופי אשקלון, פלטה בשנת 2016 כמות של 50 טון חומרים מסרטנים לאויר וכמעט 1,200 טון של חומרים אורגניים נדיפים (VOC) – פי 30 יותר מההערכות של מפעילת האסדה, נובל אנרג'י.

מקורות: המשרד לאיכות הסביבה ומשרד הבריאות

בנזן (Benzene) הוא תרכובת אורגנית דליקה, חסרת צבע ורעילה. המקור העיקרי של בנזן לפטרוכימיה הוא זיקוק נפט. התעשייה הפטרוכימית משתמשת בבנזן כחומר גלם למוצרים רבים ושונים.

השפעות בריאותיות:
חשיפה נשימתית קצרת טווח עלולה לגרום לגירויים בעיניים, נמנום, כאבי ראש, סחרחורות והקאה.
בחשיפה ארוכת טווח בנזן ידוע כמסרטן, טרטוגני ועלול לסכן עוברים.

השפעה על הסביבה:
בנזן משתחרר לאוויר, לקרקע ולמים, מצטבר ברקמות החיות של בעלי החיים הימיים ומועבר לסביבה ובעל רעילות אקוטית גבוהה לחיים הימיים. חשיפה ארוכת טווח עלולה לגרום לקיצור תוחלת החיים, בעיות פוריות ושינויים במראה ובהתנהגות.
מקורות: ויקיפדיה 
המשרד להגנת הסביבה

התנ"ס היא תכנית לניהול וניטור סביבתי או באנגלית:

Environmental Management and Monitoring Plan – EMMP

מטרת התנ"ס היא לגשר בין ממצאי תסקיר ההשפעה על הסביבה וההנחיות הנגזרות ממנו על מנת למזער את ההשפעות הסביבתיות של תוכנית המתאר הארצית להפקת גז, לבין ההנחיות הנוספות שעל בעל הרישיון להפקת גז לעמוד בהן בשלב היתרי הבניה.

התנ"ס תשמש את בעל הרישיון לניהול ולניטור ההשפעות הסביבתיות והבטיחותיות הנובעות מהקמת המערכות ומתפעולן לאורך כל שלבי הפרויקט (הקמה, תפעול תחזוקה ופירוק), וכן תשמש את הרשויות המוסמכות, לפיקוח ולבקרה על השפעות אלו.

העיקרון המנחה הוא שיש להימנע ככל הניתן מהשפעות שליליות על בני האדם, הטבע והסביבה, כתוצאה מתפעול שוטף ו/או מתאונה.

במידה וישנן השפעות שליליות, יש למזער אותן עד למינימום האפשרי, זאת באמצעות תכנון תקין, בחירת הכימיקלים והחומרים, אסטרטגיות תפעול ותחזוקה וניטור.

מקור: מנהל התכנון

עדת צמח הוא כינויה של הוועדה הבינמשרדית בראשותו של שאול צמח, מנכ"ל משרד האנרגיה דאז, לבחינת מדיניות הממשלה בנושא משק הגז הטבעי בישראל, אשר מונתה באוקטובר 2011 על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האנרגיה והמים, עוזי לנדאו. ב-2013 קיבלה הממשלה את עיקריה של המלצות הועדה.

הוועדה קבעה את היקף הגז שיש להבטיח למשק המקומי במטרה שיספיק ל-25 שנה וקבעה שיצוא הגז נחוץ לעידוד יזמים להמשך חיפוש ופיתוח משק הגז. אך, שיש להגביל את היצוא, כך שעתודות לשימוש מקומי יעמדו על 540 BCM. הועדה עסקה גם ביחסי הרווח של המדינה ממיסוי על ייצוא הגז לעומת מחיר הגז בעתיד – הכנסות המדינה ממסים בהווה לעומת רווחים עתידיים וייבוא גז בעתיד במידת הצורך.

ביקורת רבה הושמעה מכיוונים רבים, בהם אנשי מקצוע, ארגוני סביבתיים ואף מפי השר גלעד ארדן, על המלצות הועדה תחת הטענה כי המלצותיה יגררו את ישראל למחסור בגז בעתיד ותאלץ את המדינה לייבא גז במחיר יקר.

העיתון גלובס העלה טענה כי כמויות הגז ליצוא הוגדלו בעקבות לחצי היזמים על ראש הממשלה ושר האנרגיה והמים.

מקור: ויקיפדיה

דלק קידוחים היא שותפות אנרגיה ישראלית לחיפוש, פיתוח והפקה של נכסי נפט וגז טבעי. בעלת השליטה בשותפות היא דלק אנרגיה, השייכת לקבוצת דלק שבבעלות יצחק תשובה, ונסחרת במדד תל אביב 35.
השותפות המוגבלת עוסקת בחיפושי נפט וגז, ומחזיקה כ-45% משדה הגז "לויתן",כ-22% משדה הגז "תמר" וכ-48% משדה הגז "ים תטיס".
מקורות: ויקיפדיה, הבורסה לניירות ערך

התכנית הלאומית למוכנות ותגובה לאירועי זיהום ים בשמן (תלמ"ת) היא מסגרת ארגונית המאגדת את הגורמים השונים הפועלים בתגובה לאירוע של שפיכת שמן, שעלול לגרום לזיהום הסביבה הימית לאורך חופי מדינת ישראל בים התיכון ובמפרץ אילת. תכנית זו היא חלק מהתארגנות אזורית לטיפול משותף ולסיוע הדדי בעת אירועי חירום של זיהומים גדולים.

היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית במשרד להגנת הסביבה פיתחה וכתבה את התלמ"ת, שמבוססת על היערכות בציוד, בכוח אדם ובתרגול קבוע של הגופים המעורבים בזיהום ים בשמן, כאשר האחריות מתחלקת בין הגורמים. המשרד להגנת הסביבה הוא הרשות הלאומית המנחה, מסייעת ומפקחת על כל אירוע בכל שלב בתלמ"ת.

מקור: המשרד להגנת הסביבה

מערכת "כיפת ברזל" ימית, שפותחה על ידי רפאל, נועדה להגנה על ספינות בלב ים. המערכת החדשה מבוססת המיירט של "כיפת ברזל" היבשתית ונועדה להגן באופן נקודתי על ספינות. המערכת מתבססת על המכ"מ של הספינה. המשגר ממוקם מתחת לסיפון ויכול לשגר עשרה מיירטים ל"טיפול" בעשרה איומים מסוגים שונים. המיירט יכול לפגוע באיומים שנורים לעבר הספינה, כולל טילים ורקטות, והוא ערוך להגן גם על אסדות קידוח ואסדות להפקת גז.

מקור: צה״ל