הטור הראשון שפרסמתי ב"עין השביעית", לפני חמש שנים, היה תגובה למאמר של ארלוזורוב על המפעלים במפרץ חיפה, שהדיף מאותו ריח רע של יח"צנות תעשייתית וממשלתית. במשך שנים, מאמר אחרי מאמר, ארלוזורוב חוזרת על אותן המנטרות: הזיהום מהתעשייה פחת. כמות החריגות מהתקן כמעט אפסית. בית הזיקוק הוא למעשה כמעט בית מרקחת. המשרד להגנת הסביבה מנטר, מפקח ואוכף ביד רמה, ויש לו הצלחות מוכחות בשטח. משרד האנרגיה מנווט את משק האנרגיה בישראל באחריות ובמקצועיות.

הקביעות הללו, לצערי, אינן נכונות. והטור החדששפרסמה ארלוזורוב ביום שלישי (5.4) ממשיך, לצערי, באותה מסורת: הסתמכות על צד אחד, קניית הגרסה שלו באופן בלעדי והתעלמות מעובדות שאינן נוחות לו. בטור הזה ארלוזורוב מנסה לשכנע אותנו שפינוי מפרץ חיפה מהתעשייה המזהמת, ובעיקר מתשלובת בזן, הגוף המזהם ביותר במדינה, אולי יפחית את הזיהום באיזור – וגם זה "אולי" גדול – אבל יגביר אותו בכל רחבי הארץ.

לא צריך חוקר פרטי כדי להתחקות אחרי המקורות לטענות המחוררות של ארלוזורוב. היא מדבררת באופן מפורש ובוטה את משרד האוצר, שמתנגד לפינוי התעשייה ממפרץ חיפה משום שהוא חושש שהדבר יעלה לו כסף. היא מדבררת את משרד האנרגיה, שעובד באופן מופגן בשירות חברות האנרגיה. והיא מדבררת את בזן עצמה בחוזרה על הכזבים שהמפעל מפיץ.

הסתמכות סלקטיבית

ארלוזורוב מסתמכת על "חוות דעת מסתייגות חריפות מאוד" שחוברו במשרד האוצר ובמשרד האנרגיה נגד דו"ח ועדת המנכ"לים, שהמליצה על פינוי התעשייה הפטרוכימית ממפרץ חיפה עד לסוף 2030. "בניסוח עדין", כותבת ארלוזורוב, "שני המשרדים טענו כי הדו"ח מוטה, ונועד לשרת מסקנה שהוכנה מראש".

ארלוזורוב מאשימה את ועדת המנכ"לים בהטיה, אבל דווקא האופן שבו היא מדווחת על הנושא הוא, בניסוח עדין, מוטה. את מסקנות ועדת המנכ"לים, שארלוזורוב רומזת שהם שקרנים, היא מתמצתת ב-15 מילים: "בגלל התעשייה הזאת – בתי הזיקוק לנפט בראשה – העיר חיפה דועכת, ויש בה תחלואת סרטן גבוהה". וזהו. הררי הנתונים התומכים לא הגיעו כנראה לעורך.

את מסקנות ועדת המנכ"לים, שארלוזורוב רומזת שהם שקרנים, היא מתמצתת ב-15 מילים. הררי הנתונים התומכים לא הגיעו כנראה לעורך.

מילא דו"ח ועדת המנכ"לים, אבל ארלוזורוב לא טורחת להביא גם את הטיעונים המרכזיים של שני המשרדים, שחושפים איך האוצר ממשיך להתייחס לכל דבר דרך החור של הגרוש, ועניינים כמו תחלואה ומוות מסרטן ומחלות אחרות שגורם הזיהום לא נחשבים שיקול מבחינתו; ואיך משרד האנרגיה, לאורך השנים, עובד בכל הכוח כדי לתמוך במשק מבוסס דלקים פוסיליים, מתזקיקי נפט ועד גז טבעי, ולא מייצר חלופות להפקת חשמל ירוק ונקי יותר או מקדם תחבורה חשמלית.

ארלוזורוב גם יודעת לספר לנו ניסים ונפלאות מבית מדרשו של משרד ממשלתי נוסף, המשרד להגנת הסביבה. "זיהום האוויר התעשייתי במפרץ חיפה השתפר מאוד בעשור האחרון, הודות למאמצי אכיפה נחושים של המשרד להגנת הסביבה, שהביא להפחתתו ב-70% עד 90%", קובעת פרשנית "דה-מרקר". באחת הפעמים הקודמות שארלוזורוב הפריחה את הטענה הזו היא ספגה ביקורת חריפה, והגיבה עליה בטור ארסי נגד פעילי הסביבה שבו הסבירה שהיא נסמכת על נתונים ממשלתיים – פסגת האמינות מבחינתה.

אז הנה, הפעם יש לנו נתונים רשמיים מאין כמוהם: יותר מדו"ח אחד של מבקר המדינה הצביע על כך שהמשרד להגנת הסביבה ממעט מאוד באכיפה, וכשהוא כבר זז, הוא משתמש באכיפה מנהלית בלבד. חבל שארלוזורוב לא נחשפה לדו"חות הללו. כדאי לה לעיין בדו"ח מבקר המדינה לשנת 2019 בפרק העוסק במשרד להגנת הסביבה. הוא מתייחס בדיוק לתקופה שעליה ארלוזורוב כותבת בטורה היום.

המבקר מציין שם כי המשרד לא משתמש בחוק שעומד לרשותו ו"נגד רוב המפגעים כלל אינן מתבצעות אכיפה מינהלית או אכיפה פלילית (כ-59% מכלל המפגעים הסביבתיים המדווחים המתועדים), והם מטופלים, אם בכלל, באמצעות הסדרה", כאשר "רובם המכריע של תיקי החקירה בשנים 2014 ועד יוני 2018 (כ-77%) נסגרו ללא הגשת כתב אישום, ובפחות מרבע מהם הוגש בפועל כתב אישום – שיעור של כ-1.7% מכלל המפגעים המהותיים שהתרחשו בשנים אלו".

"קמפיין החסידות והשקנאים" שארלוזורוב ממחזרת נסמך על עבודה שהשוותה את הפליטות מבזן ל-25 בתי זיקוק באירופה – עבודה שנעשתה בהזמנת בזן ובמימון בזן

אבל ארלוזורוב, חסידת הנתונים הממשלתיים, מדבררת כאן את בזן: "בתי הזיקוק של בזן הם מהבטוחים והכי פחות מזהמים בעולם", היא פוסקת. ארלוזורוב ממחזרת נתונים שקריים שהפיצה בזן ב"קמפיין החסידות והשקנאים" בשנת 2019. אפילו החברה לא הרחיקה לכת עד כדי לטעון שהיא מפעילה את אחד מבתי הזיקוק הנקיים בעולם, והסתפקה באירופה בלבד. הקמפיין נסמך על עבודה שהשוותה בין הפליטות לאוויר מבזן ומ-25 בתי זיקוק באירופה – עבודה שבוצעה עבור בזן ובמימון בזן. בזן טענה שהיא נשענת גם על דו"ח אירופאי עלום, שעד היום לא נמצא.

בזן הכריזה אז גם על "כ-90% הפחתה בפליטות", וגם את ההכרזה הזו ארלוזורוב ממחזרת. לא משנה שכבר בזמן אמת המשרד להגנת הסביבה לא עמד מאחורי הנתונים, ומבט בדו"ח מרשם הפליטות לסביבה של המשרד מראה מספרים אחרים מאלו שארלוזורוב מתפארת בהם בכתבה ושלא ברור ממי קיבלה אותם או מי ארגן אותם בצורה המגמתית הזו. מה שבטוח, אלו לא תושבי חיפה, שאותם ארלוזורוב לא שאלה על מצב האוויר בעירם. גם לא את פעילי הסביבה שעוסקים בנושא יומם וליל.

ארלוזורוב מציינת גם כי "בין השאר, קבוצת בזן מצטיינת באיכות הבנזין שהיא מייצרת. זהו בנזין נקי מאוד, עם שיעור בנזן של 0.4% בלבד. הבנזין המיוצר באירופה, ושאותו תתחיל ישראל לייבא עם הסגירה של בזן, מכיל לרוב 0.8% בנזן". ארלוזורוב לא מציינת מאיפה היא שואבת את הנתונים הללו (למרות שיש לי תחושה שאני יודע מהיכן הם הגיעו), אבל מעניין שהיא לא שואלת את עצמה: כשבזן מייצרת את הבנזין האיכותי שלה, להיכן נעלם הבנזן? והאם כשהוא מופרד מהדלק, חלקו לא נפלט היישר לאוויר שאותו נושמים תושבי הצפון?

ווטאבאוטיזם מזוהם

גם כשארלוזורוב מצביעה על בעיה אמיתית וחשובה – הרחבת ייבוא התזקיקים לישראל תגביר את הזיהום – היא עושה זאת בדרך מניפולטיבית ועקומה שנועדה רק לתמוך בתזה נגד פינוי התעשייה ממפרץ חיפה. וואטאבאוטיזם מזוהם: גם אם תפנו את בזן יהיה זיהום, אז עדיף לא לפנות. אבל הזיהום העכשווי במפרץ חיפה הוא עובדה אמיתית, נוראה, הגובה קורבנות בגוף ובנפש, וגם בכיס. אם לארלוזורוב באמת היה אכפת מהקוראים שלה, ולא רק מהמקורות שלה, היא היתה מציפה את הבעיה הזו כדי לשאול איך מוצאים לה פתרון.

מובן שדיון כזה לא היה נוח למשרדי האנרגיה, האוצר, הגנת הסביבה והתחבורה, אשר מזניחים את קידום התחבורה הציבורית והחשמלית; ואשר מתעלמים מהזיהום מהאוניות בנמלי ישראל, בכך שאינם פועלים להפחית את השימוש בדלקים מזהמים (כנדרש באמנת מרפול, עליה ישראל חתמה כבר בשנת 1983), ואינם מחשמלים את הרציפים כדי למנוע פליטת זיהום מהאוניות בפריקה או טעינה.

דרך אגב: משרד האנרגיה ממשיך בימים אלה ממש במדיניותו השמרנית, המתעלמת מהזיהום, מהתחלואה וממשבר האקלים. בהחלטה שאישרה הממשלה לפני כחודש בנושא "אסטרטגיה לקידום ופיתוח מפרץ חיפה", לא נקבע מועד לפינוי התעשייה הפטרוכימית ולקידום חלופות היבוא והאחסון, וגם לא הוקצה לכך תקציב. מה כן יש בהחלטה? משרד האנרגיה קיבל זכות וטו שתאפשר לו לעצור את תהליך הפינוי. ארלוזורוב ודאי יכולה לתאר לעצמה שהקביעה הזו עלולה בנקל לסתום את הגולל על ההחלטה כולה. אבל זה לא נזכר בטור שלה.

ארלוזורוב לא מבינה, או לא מעוניינת להודות בכך, שהזיהום החריף במפרץ חיפה אינו כורח המציאות אלא מדיניות. מדינת ישראל הפקירה במשך שנים ארוכות את בריאות הציבור ואיכות הסביבה של כלל תושביה, ובפרט של תושבי מפרץ חיפה. לעיתים נדמה כי מי שמנהל את המדינה הם לא נבחרי הציבור אלא בעלי ומנהלי החברות הגדולות במשק.

תפקיד התקשורת הוא להציף את האתגרים, הבעיות והתחלואים, וגם לנקוט עמדה – אבל אסור לה להיות שבויה ושגויה.

עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)