הרבה יותר פשוט לדבר על נתיבים, חניונים, תדירות הנסיעות וכדומה, אבל אין מנוס מלחבר בין מערך התחבורה לצרכים של הציבור וגם אסור לפחד לשנות הרגלים. לטיפול שרת התחבורה החדשה
עם כניסתה לתפקיד, שרת התחבורה הנכנסת מרב מיכאלי עלתה לרכבת כדי לדבר עם הנוסעים ולשמוע מהם על התחבורה בישראל. זאת לצד נתוני שיא של פקקים ומכירות שיא של מכוניות פרטיות עם היציאה מהסגרים בשל הקורונה. הכניסה של מיכאלי למשרד התחבורה מלווה בצפייה גדולה לשינוי, הן בשל תפיסת העולם החברתית-סביבתית שלה והן בשל העבודה שהקואליציה כולה שמה את נושא הסביבה והשירות לציבור במרכז. אבל במקרה הזה חוכמת ההמונים לא תספיק, בעיקר כיוון שהרגילו אותנו במשך שנים להיצמד לרכב הפרטי, ועוד יתר מכך כי צריך להתחיל לחשוב אחרת.
מגזר התחבורה הוא גם אחד ממקורות פליטת גזי החממה המרכזיים במשק, והוא אחראי ליותר מ-40% מצריכת האנרגיה במדינה, כאשר רובה ככולה מבוססת על דלקים פוסילים מזהמים. דרך אגב, בהסכם האקלים בפריז ישראל התחייב להפחתה של עד 20% בנסועה במכוניות פרטיות עד שנת 2030, יעד נמוך לכל הדעות, אבל עד כה לא עמדנו ביעדי הביניים בכלל, נהפוך הוא.
הנסיבות שהביאונו עד הלום ידועות: תכנון מוטה תחבורה פרטית ומיסים גבוהים ממגזר התחבורה. גם התחלואות של משק התחבורה מוכרות ונהירות: מחסור בפתרונות תחבורה ובעיות זמינות ונגישות, הפסקה כמעט מוחלטת של התחבורה הציבורית בסופי השבוע, היעדר נתיבי תחבורה ציבורית מועדפים וחניוני חנה וסע מחוץ לערים, ואי סנכרון בין מגוון האמצעים הקיימים. גם הקושי לקדם פתרונות בין רשויות שונות, והמרחק הרב מדי בין המרכז לפריפריה נשארו כשהיו. לכל אלה יש להוסיף את סוגיית "הקילומטר האחרון", כלומר הקושי בנגישות במקטע האחרון של הנסיעה כתוצאה מהמחסור בחיבור בין תחנות הרכבת או האוטובוס למרכזי התעסוקה והקניות מחוץ לעיר. אולם בתכנון העירוני בישראל, שבו שכונות רבות מרחוקות מהמרכז, יש גם בעיה של "הקילומטר הראשון", כלומר הנגישות לתחבורה ציבורית יעילה מהבית ועד למרכז או לכביש הראשי. כך או כך, התוצאה היא אחת, התחבורה הציבורית מקרטעת והתחבורה הפרטית שולטת.
מדינת ישראל הולכת ומצטופפת, ומרבית התושבים גרים בערים. אבל כדי להפוך את העיר למרחב מזמין ונגיש, צריך לא רק לחבר בין נקודה לנקודה, קרי בין הבית, מקום העבודה, הגנים ובתי הספר והסופרמרקט, אלא גם לשנות את המיקום של השירותים השונים, כדי לאפשר תנועתיות טובה ונכונה יותר. אז נכון, הרבה יותר פשוט לדבר על נתיבים, חניונים, תדירות הנסיעות וכד', אבל אין מנוס מלחבר בין מערך התחבורה לצרכים של הציבור וגם אסור לפחד לשנות הרגלים.
