מהי תוספת הסיכון של הסכם קצא"א רד-מד?

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print
תוספת סיכון של הסכם קצאא

בקרוב צפוי עוד מאבק לא פשוט מול קצא"א, שבמרכזו יעמוד העיקרון של "אפס תוספת סיכון". בשונה מההצהרות ומהכותרות, בדיונים הצפויים בבתי המשפט המשרד להגנת הסביבה יצטרך לעשות עבודת שטח מקצועית ואיכותית כדי לקבוע מהם הסיכונים ולכמת אותם

המאבק הציבורי נגד ההסכם שחתמה חברת קצא"א הממשלתית (קו צינור אירופה אסיה, לשעבר קו צינור אילת אשקלון) עם חברת רד-מד מאיחוד האמירויות, הסכם להעברת כמויות ענק של נפט מהאמירויות מערבה דרך נמלי אילת ואשקלון וצינור הנפט המחבר ביניהם, רשם הישג חשוב בשבוע האחרון. אבל אם המטרה היא לנצח במלחמה ולא רק בקרב, אין זמן לנוח על זרי הדפנה, וחייבים להיערך להמשך הדרך.

במה דברים אמורים?
לפני כשנה, חתמו שתי החברות על ההסכם המדובר, וקצא"א, שפעילותה כמעט ולא שקופה לציבור, אף רמזה שמדובר על חלק מהסכמי אברהם, שנחתמו בין מדינת ישראל לאיחוד האמירויות, דבר שהתברר אחר כך כלא מדויק. כשדבר ההסכם החשאי הגיע לאוזני הציבור, עלו לא מעט שאלות, ואפילו חברי הכנסת ושרי הממשלה דאז טענו שאינם יודעים עליו דבר. בד בבד גברו הקולות שקוראו לבטל את ההסכם, בשל אי נחיצותו למשק המקומי לצד הפוטנציאל שלו לפגיעה בסביבה ובבריאות הציבור, ולאחר אסון הזפת לחופי ישראל – השרה להגנת הסביבה הקודמת, גילה גמליאל, הכריזה שההסכם נחתם ללא התייעצות עם המשרד ומהווה איום על הסביבה. מנגד, בקצא"א איימו שביטול ההסכם יפגע ביחסים החדשים בין שתי המדינות, דבר שהופרך אחר כך על ידי משרד החוץ.

בו בזמן, לפני כחצי שנה, הגישו החברה להגנת הטבע, צלול ואדם טבע ודין עתירה לבג"ץ נגד הממשלה וקצא"א בבקשה לבטל את ההסכם. הטענות המרכזיות בעתירה היו שדליפה של נפט בנמלי אילת או אשקלון או מהצינור המחבר ביניהם, תגרום לנזק משמעותי ואפילו בלתי הפיך, המוערך במיליארדי שקלים, ושההסכם לא תקף על פי חוק עד שיקבל את אישור הממשלה.

קצא"א, שיש לה עבר סביבתי בעייתי, הכולל מספר דליפות נפט חמורות, וביניהם הדליפה שהובילה לאסון עברונה, הציגה סקר סיכונים שהתייחס רק להרחבת הפעילות בנמל אילת, על פיו הסיכוי לאסון נפט הוא אפסי, ולייתר דיוק סיכון של אירוע אחד ל-1,111 שנים. המשרד להגנת הסביבה דחה את הסקר, ומאז החל מחול שדים של האשמות הדדיות בין הצדדים, כאשר בסופו של דבר השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג, קראה לביטול ההסכם והודיעה כי המשרד בראשותה ינקוט ב"מדיניות של תוספת אפס סיכון לזיהום במפרץ אילת".

בהמשך הצטרפו לקריאה לביטול ההסכם גם שרת האנרגיה, קארין אלהרר, שציינה שאין לו שום תועלות למשק האנרגיה המקומי; שר הבריאות, ניצן הורוביץ, בשל הסכנות הבריאותיות הכרוכות בשינוע ואחסון הנפט; שר התיירות, יואל רזבוזוב, בשל החשש לפגיעה במשאבי הטבע הייחודיים של עיר התיירות הדרומית; ושר הביטחון, בני גנץ, בטענה שמדובר גם בסיכון ביטחוני. אולם על אף כל אלה, תשובת הממשלה לבג"ץ הייתה פחות נחרצת, ובזמן שהיא ביקשה לבטל את העתירה של ארגוני הסביבה ולא להתערב בהסכם שחתמה קצא"א, היא הודיעה שתגבה את מדיניות "אפס תוספת הסיכון" של המשרד להגנת הסביבה, מדיניות שמשמעה לפי המשרד הגבלת כמות הנפט שקצא"א תשנע. כל אלה הובילו את הארגונים למשוך את העתירה.

ללא ספק המאבק הנרחב, שכלל הפגנות שבועיות בעשרות צמתים בארץ ולחץ על נבחרי הציבור בוועדות הכנסת, בתקשורת ועוד, עשה את שלו והוביל למדיניות ממשלתית של התקפה ולא רק הגנה, מדיניות סביבתית שכל כך חסרה אצלנו. המדיניות הממשלתית גם שמה את הסביבה והבריאות במרכז, אפילו לפני הרווח הכלכלי, וקבעה, בעקיפין, שאם ההסכם לא מניב תועלת למדינה ולאזרחיה הסיכון לא כדאי.

יחד עם זאת, צריך להודות שלא רק שהממשלה לא עצרה את ההסכם, הרי שההחלטה שהתקבלה בבג"ץ, שהציבה את המשרד להגנת הסביבה בחזית, תצטרך עוד לעמוד במבחן המעשה, כאשר הלחצים ממשרד האוצר ומגופים אינטרסנטיים אחרים לא ירפו לאורך כל הדרך. בנוסף, ההחלטה תלויה גם בפוליטיקאים ובשרים להגנת הסביבה הבאים. כלומר אם ירצו ישנו את ההחלטה הקיימת.

יתרה מכך, גם בקדנציה הנוכחית צפוי עוד מאבק לא פשוט מול קצא"א, שבמרכזו יעמוד העיקרון של "אפס תוספת סיכון", ובשונה מההצהרות ומהכותרות, בדיונים הצפויים בבתי המשפט המשרד להגנת הסביבה יצטרך לפרוט אותו לפרטים.

בהקשר זה חשוב לציין כי לא ממש ידוע מה הסיכון שמשיתה כיום הפעילות של קצא"א, כלומר סוג הסיכונים, ההסתברות להתרחשותם וחומרת הסיכונים, וללא נקודת בסיס וייחוס יהיה קשה לקבוע האם יש או אין תוספת סיכון. בנוסף, לא מן הנמנע שבעתיד הקרוב נעמוד בפני ויכוח לגבי הדרך שבה מודדים סיכון, ועל אף שיש מתודולוגיות מוכרות יש ניואנסים לכאן ולכאן, ולכן לא ברור איך תימדד תוספת הסיכון. זאת ועוד, המשרד להגנת הסביבה התייחס לתוספת סיכון רק בנמל אילת, ולא לתוספת שיכולה להיות מאגירה של דלקים באשקלון, למשל, או משפך לים בנמל אשקלון.

לאחרונה, צוות מומחים רב-תחומי שכינסה "האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה" מיפה את הסיכונים הנובעים מהרחבת פעילות קצא"א במסגרת ההסכם, והגדיר את הסיכונים המרכזיים:
– פגיעה במשק המים כתוצאה מאירוע שפך שיפגע במתקני ההתפלה;
– הגברת הפליטות הלא מוקדיות של חומרים רעילים ומסרטנים לאוויר כתוצאה מהאחסון באילת ובאשקלון שתוביל לתחלואה ותמותה;
– סיכון ערכי הטבע במפרץ אילת, בים התיכון ולאורך הצינור היבשתי

אולם הצוות לא כלל אנשי ניהול סיכונים, ולא כימת את האיומים לכדי סיכון, ולכן גם לא קבע מה תהיה תוספת הסיכון.

גם התנאי בהיתר הרעלים של החברה, שמגביל אותה כיום לקליטת עד 2 מיליון טונות נפט בשנה, לא מגדיר כמה אוניות יכנסו לנמל אילת בשנה וכמה נפט ותזקיקים יאוחסנו באשקלון. זאת ועוד, יש אפשרות להפחית סיכונים, על ידי נקיטת אמצעים שונים, והמשמעות יכולה להיות הגדלת תעבורת הדלקים בתוספת אפס סיכון.

דלקים מאובנים על הפקתם, הובלתם והשימוש בהם, הם מהגורמים העיקריים למשבר האקולוגי-אקלימי ולפגיעה בבריאות של הסביבה הטבעית והסביבה האנושית. מימוש הסכם קצא"א-רד מד מעמיד את מדינת ישראל בפני סכנות רבות, והעלות גבוה עשרות מונים מהתועלת. אולם מאבק ציבורי לא יספיק כדי להסיר את האיומים, וללא עבודת שטח מקצועית ואיכותית, שמכמתת את הסיכונים וקובעת הגבלות בהיתרים השונים, האיום ימשיך לרחף מעל ראשנו כמאכלת.

סרטונים נבחרים

כתבות נבחרות

הרשמה לניוזלטר

דילוג לתוכן