מחדל הזפת

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print
מחדל הזפת

טרור תקשורתי ואיך המחדלים של המשרד להגנת הסביבה מתחרים בציניות של השרה גילה גמליאל

בימים האחרונים אנחנו עדים לטרור תקשורתי מצדה של השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל. גמליאל עושה כל שבידה להוליך את התקשורת שולל, על מנת להסיר אחריות ולדחוק את השיח מהמחדל של המשרד שבראשו היא עומדת בנוגע לאסון הזפת בחופים.

היא מצייצת בטוויטר, מתראיינת, מקיימת מסיבות עיתונאים ומדוורת הודעות לתקשורת, כשהמטרה היא אחת: נמצא את האשמים באסון ונשכח את האשמים במחדל. והמטרה מקדשת את האמצעים, גם אם העובדות מעורפלות או שגויות וגם אם הניוז הוא לא פעם פייק. נראה שהנחת העבודה של גמליאל היא שככל שהגורם לאסון יהיה גדול ומאיים יותר, כך הכשל של המשרד להגנת הסביבה יקטן ויישכח.

על המחדל

המהלך של גמליאל החל ביום בו המשרד להגנת הסביבה גילה על קיומו של הזיהום – ב-17 בפברואר, כשכבר היה מאוחר מדי והוא פגע בחופים. במשרד מיהרו לומר שאי אפשר היה לעשות דבר מראש בשל הסערה שהשתוללה אז, אך בהמשך התברר כי כתם הנפט שממנו נוצרה הזפת צף כ-50 קילומטר מחופי ישראל כבר ב-11 בפברואר, וכנראה נשפך רחוק יותר כעשרה ימים לפני כן, הרבה לפני הסערה. חמור מכך, התברר כי למדינת ישראל אין ניטור מתאים ואמצעים לזיהוי של שפך כזה מבעוד מועד.

ב-18 בפברואר המשרד הודיע כי "לא ידוע מקור הזיהום ופעולות הניקוי מבוצעות על ידי בעלי תוכניות החירום המקומיות שנפגעו מהזיהום, בהנחיית היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית של המשרד להגנת הסביבה", וכל זאת כחלק מ"תוכנית החירום הלאומית לטיפול בתקרית זיהום ים בשמן (תלמ"ת) אשר אושרה בממשלה ומתוקפה פועל המשרד להגנת הסביבה באירועים מסוג זה".

רק אחר כך התברר שאותו תלמ"ת, שאושר בממשלה כבר בשנת 2008, לא אושר עד היום כחוק, ולכן לא תוקצבו כוח אדם וציוד למניעה ולטיפול באירועים שכאלה.

באותו יום המשרד גם הסביר כי גמליאל הנחתה "את יו"ר הנהלת הקרן ומנכ"ל המשרד דוד יהלומי לפנות לחברי הקרן למניעת זיהום הים כדי לעשות שימוש בסעיף התקציבי המאושר למימון פעולות ניקוי במקרי חירום". אולם אז התברר שגמליאל בכלל לא יכולה לעשות זאת, וכי הכסף בקרן בכלל נוצל למטרות אחרות.

רק שלושה ימים אחר-כך השרה הודיעה כי הגישה "בדחיפות" הצעה ממשלתית לתוכנית שיקום, שלקח עוד יומיים לאשר. המחדלים לא נעצרו כאן, ב-1 במרץ המשרד פרסם בפייסבוק קול קורא לחברות ניקוי ואקולוגיה להציע פתרונות לניקוי הזפת מהחופים, כשעוד לפני כן התעורר דיון בשאלה להיכן מפנים את הזפת ואיך מטפלים בה. במילים אחרות, תלמ"ת או לא תלמ"ת – המשרד לא נערך מראש.

האסון תיגמל היטב את השרה, שהגיעה באותו שבוע (21-28.2) למקום החמישי מבין כל הפוליטיקאים בהופעות בתקשורת המשודרת, אבל כשמחדל הגילוי והניקוי התחיל לפעפע בתקשורת, ניסו במשרד להגנת הסביבה להסיט את תשומת הלב לחיפוש אחרי האשמים.

"נפעל לאיתור מקור הזיהום, נמצא את האחראים לו ונמצה איתם את הדין", הכריזה השרה גמליאל, אבל כבר בראשיתה הוכתמה החקירה, כשבמשרד רצו לבית המשפט ובמעמד צד אחד קיבלו צו איסור פרסום. התגייסות של עיתונאים וכלי תקשורת שמחו על ניסיון ההשתקה של המשרד הביאה לכך שכבר למחרת השופט, אותו שופט שנתן את הצו יום קודם לכן, נזף במשרד, צימצם את איסור הפרסום, והסביר לנציגי המשרד כי הנימוקים שלהם בדבר "חשש לשיבוש חקירה" אינם משכנעים וכי תחקירים עיתונאיים יכולים דווקא להועיל להם.

כאילו כדי להוכיח שבקשת ההסתרה היתה מסיבות תדמית, באה אתמול חגיגת הגילוי של גמליאל את תוצאות החקירה, חגיגה תקשורתית של עלבון לשכל הישר ובושה להגנת הסביבה. במקום לבשר באופן פשוט וישר לציבור על תוצאות החקירה, גמליאל מתחה אותם לכדי אירוע תקשורתי מהדהד – וחלול.

בצהרי היום צייצה גמליאל בבומבסטיות: "איראן מפעילה טרור לא רק על ידי נשק גרעיני או על ידי ניסיון התבססות בגבולותינו. איראן מפעילה טרור על ידי פגיעה בסביבה. המאבק שלנו נגד הזיהום והפגיעה בסביבה הוא מאבק חוצה מדינות". חשבתם שמדובר בקשקוש של מחבקי עצים? הו לא, יש לנו כאן עניין בטחוני, ולא סתם אלא היישר מקודש הקודשים של הלקסיקון התקשורתי של ערוץ 2 ו"ידיעות אחרונות" פינת נתניהו: האיראנים!

המשרד להגנת הסביבה שמר את כולם במתח עד למסיבת עיתונאים פומפוזית כמה שעות מאוחר יותר. השרה גמליאל טפטפה את המידע אודות אוניה לובית שיצאה מאיראן לסוריה עם נפט מוברח. מהדורות החדשות המרכזיות, שלקח להן זמן לזהות ולדווח על האסון הסביבתי בזמן אמת, מיהרו עכשיו לדווח על ההצהרות של גמליאל – כי הלא מדובר בטרור.

על הבועה שהתפוצצה מייד

אבל הבועה שניפחה גמליאל התפוצצה מיד: הכתבים סייגו את הממצאים והקביעות של השרה, דיווחו כי משרד הביטחון והמוסד בכלל לא היו חלק מהחקירה ואינם מכירים את המסקנה הנחרצת שלה, הצביעו על כך שהעדויות והממצאים הם נסיבתיים והעלו שאלות ותהיות, למשל, איך המלחים ששפכו את הנפט בלב ים ידעו לנבא את כיווני הרוחות והסערה כך שהוא יגיע דווקא לחופי ישראל?

רני עמיר, מנהל היחידה הימית במשרד להגנת הסביבה שפירט את ממצאי החקירה, נזהר בהאשמות ובהגדרות, ובעיקר אמר ש"אין לנו דרך לפעול נגד הספינה באופן ישיר". אבל השרה גמליאל בשלה, המשיכה לטפטף מידע, להציג עובדות לא עובדות, לטעון שהכל נעשה בזדון. גם היום (ה'), בהופעה במהדורה המרכזית של חדשות 12, השרה לא חזרה בה.

גמליאל אמרה שלא ברור לה איך משרד הביטחון קבע שלא מדובר בטרור אם לא בדק, אבל לא ענתה מדוע לא העבירו לו עד היום את הממצאים. ובעיקר, ניצלה את הבמה לתעמולת בחירות וחזרה על הסיסמאות של נתניהו מול לפיד.


הזיהום מצריך עבודת ניקוי סזיפית ומתמשכת וגם מחדלי המשרד להגנת הסביבה

את זיהום הזפת יהיה קשה מאוד להסיר מחופי ישראל והוא יצריך עבודת ניקוי סיזיפית ומתמשכת.
את המחדלים של המשרד להגנת הסביבה אפשר לתקן הרבה יותר מהר, אבל זה לא יקרה אם השרה גמליאל תפנה את האש אל משרד האוצר או הביטחון, ובעיקר, אם תמשיך להתייחס לאסון סביבתי חמור כאל הזדמנות פוליטית.

 

סרטונים נבחרים

כתבות נבחרות

הרשמה לניוזלטר

דילוג לתוכן