פרופ' יועד צור, ראש תכנית האנרגיה בטכניון מבהיר את עמדתו בנוגע למיקום האופטימלי לאסדת לוויתן, ושופך אור על ההתנהלות שהובילה לפסילת אפשרות זו בזמן הדיונים על תמ"א 37 ח'.
להלן מכתבו:
15.03.2018
לכבוד יוני ספיר, עמותת שומרי הבית
הנדון: מתווה הפיתוח של מאגר לוויתן
שלום רב,
בהמשך לשיחותינו בנושא, להלן עמדתי לגבי פיתוח מאגרים מרוחקים מהחוף.
החלופה הטובה ביותר ממגוון של שיקולים לטיפול בגז ממאגר כמו לוויתן, הינה אנייה סמוך לאזור ההפקה (רחוק מאוד מהחוף), הפתרון הידוע בשם אניית FPSO.
בעת העבודה על תמ"א 37/ח', לא נבחנה ברצינות חלופ FPSO, למרות שאני, לפחות, העברתי לכל גורמי התכנון את המסר שזהו הפתרון המועדף.
בעת הדיון במועצה הארצית לתו"ב אשר נכחתי בו, המתכנן ששכרה המדינה (אדם חף מכל יידע קודם בתחום הגז בשם גידי לרמן), טען כי אניית FPSO היא פתרון לא ישים.
לצערי, לא ניתנה לי ההזדמנות להפריך את דבריו ועל כן המועצה קיבלה את החלטתה על סמך מידע מוטעה.
בנוסף נטען בעבר כי המועצה אינה מוסמכת לדון בתכניות הנוגעות למים הכלכליים.
לאחרונה הובאה לידיעתי חוות הדעת מטעם המשנה ליועמ"ש, אבי ליכט, המבהירה כי דין חוק תכנון והבניה במים הכלכליים כדינו במים הטריטוריאליים.
בכל מקרה, טיעון המים כלכליים נשמע לי יותר מכל דבר אחר כסתם תירוץ גרוע.
לא יתכן להיות מצב בו סדר הדיון מוציא מכלל אפשרות מראש את החלופה הטובה ביותר.
כיום אסדות צפות יכולות לטפל בהיקפי הגז המטופלים ע"י אסדות מקובעות לקרקע, בניגוד לטענת צוות התכנון ב- 2013.
הטענה לא היתה תקפה לדעתי כבר אז, אך עתה כל מי שמתעניין בנעשה בעולם בתחום זה, יכול להיווכח כי היא מופרכת.
הטכנולוגיה של אסדות צפות מתקדמת ובשלה, בניגוד לנאמר ע"י צוות התכנון ב- 2013.
כמו כן, טיפול באניית FPSO מאפשר גמישות רבה יותר בכל הנוגע לאצירת ומכירת הקונדנסט.
מבחינת לוחות זמנים, אם היו מחליטים ב- 2012 על פיתוח באמצעות אניית FPSO אז הגז מלוויתן כבר היה זמין למשק מזמן.
אחת הסיבות לכך היא כי פיתוח כזה מקטין למינימום ואולי אף לאפס את התנגדות התושבים.
גורמים שונים במוסדות התכנון נוהגים לטעון כלפי התושבים כי מדובר ב"נימבי קלאסי", אך טענה זו כלל אינה נכונה ככל שדרישת התושבים להרחיק את הטיפול ללב ים.
כל פיתוח מסוג זה נושא בחובו סיכונים ביטחוניים, בטיחותיים, בריאותיים וסביבתיים.
פיתוח באמצעות FPSO יקטין מאוד את הסיכונים הנ"ל לאוכלוסיה ביחס לכל תכנית אחרת.
יודגש כי פיתוח כזה ימזער את הזיהומים המגיעים לישראל הן בשגרה והן במקרים של תקלות שפך מהותיות.
לגבי מה שקרוי שגרה, יש להסתכל גם על הצטברות לאורך עשרות שנים – לדוגמה בהקשר למתכות כבדות בים.
התכנית שמשרד האנרגיה בחר לקדם היא הטובה ביותר מבין האפשרויות האחרות, לדעתי, אך היא הרבה פחות טובה מאופציה שמוסדות התכנון בחרו שלא לדון בה, אופציית הטיפול המירבי סמוך לראשי הבאר.
בברכה,
פורפ"ח יועד צור,
ראש תכנית האנרגיה ע"ש גרנד בטכניון
להלן המכתב המקורי
*** אולי יעניין אותך גם: המלצתו של פרופ' שטיינר – מומחה עולמי לתקלות שפך
