תובנות בעקבות דבריו של יוני ספיר, יו״ר עמותת שומרי הבית.
בעשור האחרון משק האנרגיה בישראל מתנהל ללא תוכנית אב סדורה, ללא ראייה רחבה וללא ניהול עקבי המותאם למציאות משתנה. במקום תכנון קדימה – זיגזוג. במקום יציבות – דחיות חוזרות ונשנות. התוצאה: פגיעה בביטחון האנרגטי, פגיעה בסביבה, ופגיעה ישירה בבריאות הציבור.
מה קרה בעשור האחרון? רצף של החלטות שלא יושמו
- 2018: החלטת ממשלה לסגור את יחידות הפחם 1-4 עד יוני 2022 — המועד חלף מזמן.
- יחידה 70 לא הופעלה בזמן.
- יחידה 80 לא הופעלה בזמן.
- כניסה לשימור נדחתה שוב ושוב ע"י מנכ״ל משרד האנרגיה.
- כעת קיימת בקשה להארכת פעילות בעשור נוסף (נוגה) ושימוע להארכה של שלוש שנים נוספות.
כל אלה יחד מצביעים על היעדר תכנון אסטרטגי לטווח ארוך ובנייה של משק אנרגיה גמיש ועמיד.
ביטחון האנרגטי: הסתמכות-יתר על גז ופחם היא לא אסטרטגיה — היא סיכון
בשנים האחרונות מקדם משרד האנרגיה מדיניות של הישענות על 70% גז.
כיום אותו משרד עצמו מודה: זה פשוט לא אפשרי.
הבעיה?
זה לא הפתיע אף אחד. כבר שנים ברור שאין מדינה מערבית שמתבססת על גז בשיעור כזה. והחשוב מכל — היו אינספור אותות אזהרה מראש.
סיכונים ממשיים לביטחון האנרגטי:
- קווי הולכת הפחם דרך הים האדום נסגרו.
- קווי תובלה בים התיכון עלולים להיסגר בעיתות משבר — וזה לא תרחיש תיאורטי (עימותים מול טורקיה).
- קולומביה הפסיקה למכור פחם לישראל, ובאותה עת ייבוא הפחם ממנה היווה כ־50% מהצריכה.
- ריכוז 8 יחידות כוח באתר אחד (אורות רבין) פוגע בחוסן ובביזור — ומהווה נקודת תורפה לאומית.
המשמעות ברורה: אין כיום לישראל רשת ביטחון אנרגטית יציבה.
מחיר הבריאות: העלות החיצונית שאף אחד לא מכניס למשוואה
הדיון על פחם וגז מתעלם מהעלות הכבדה ביותר:
עד 6,100 מתים בשנה מזיהום אוויר — מנתוני משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה.
וזוהי הערכה חסרה.
37 מיליארד ש״ח בשנה – זהו אומדן העלויות החיצוניות של זיהום האוויר בישראל
הנתון רשמי — אבל לא נכלל בתחשיבי ייצור החשמל, לא מתומחר ולא משוקלל בקבלת החלטות.
המשמעות: הציבור משלם בבריאותו, בעוד שקובעי המדיניות מתעלמים מהעלות האמיתית.
מה כן צריך לעשות? לא "עוד עשור פחם" — אלא שינוי פרדיגמה
כדי להבטיח ביטחון אנרגטי, בריאות וצמיחה, משק האנרגיה חייב לעבור שינוי מערכתי.
הכיוון הנכון:
- הגדלה דרמטית של אנרגיות מתחדשות
- אגירת אנרגיה בהיקפים משמעותיים
- פריסת מיקרו-גרידים (Microgrids) לחוסן אנרגטי קהילתי
- ניהול ביקושים חכם
- התייעלות אנרגטית כיעד לאומי
- תוכנית על לשילוב מתחדשות — לא כסיסמה, אלא כתשתית מחשבתית
זהו מהלך שמבטיח עצמאות אנרגטית, מפחית פליטות, ומצמצם את ההוצאה הציבורית העתידית על תחלואה ותמותה.
לסיכום
משק האנרגיה בישראל זקוק לשינוי עומק — לא עוד טלאים, דחיות והארכות.
זה הזמן לנהל אותו בראייה אסטרטגית, מבוססת נתונים, שמקדמת חוסן אנרגטי, בריאות הציבור וכלכלה יציבה.
אנרגיות מתחדשות, אגירה, ביזור, התייעלות וניהול ביקושים —
הם לא "עוד רכיבים" במערכת. הם התשתית עליה חייב להיבנות העתיד.
