אבל מתברר שיש תוכן מסוג שלישי, כזה שלא שילמו עליו (לפחות לא מוצהר כך), אבל הוא פרסומי במהותו. כזו היא הכתבה שפרסם משה כהן בסוף השבוע במוסף עסקים של "מעריב" (12.2) על ההסכם בין קצא"א (קו צינור אירופה-אסיה) וחברת רד-מד מאיחוד האמירויות. הסוג הזה מסוכן לא פחות מההסכם שבו הכתבה עוסקת, ואפשר לקרוא לו תוכן שיווקי סמוי: פרסום שמציג תוכן חד-צדדי במסווה של סיקור תקשורתי רגיל.

הסכם קצא"א רד-מד, שיהפוך את ישראל לגשר יבשתי לשינוע דלק מהאמירויות לאירופה באמצעות צינור מנמל אילת לנמל אשקלון, עורר דאגה רבה ומחאה נרחבת בקרב פעילי וארגוני הסביבה. גם המשרד להגנת הסביבה, בהובלת השרה תמר זנדברג, התנגד להסכם, וסחף אחריו שרים רבים. אלה טענו שלא רק שאין בהסכם תועלת ממשית למדינה, אלא יש בו פוטנציאל הרסני. המשרד להגנת הסביבה גם דחה את סקר הסיכונים (המגוחך, יש לומר) שהגישה קצא"א, וקבע מדיניות "אפס תוספת סיכון". מדיניות זו כמוה כאיסור להגדיל את כמות הנפט שתשונע מנמל אילת.