כשחקיקה מואצת מחליפה דיון ציבורי
בסוף דצמבר 2025 פנו עשרות ארגוני סביבה, ובניהם שומרי הבית, בריאות וזכויות בעלי חיים ליו"ר הכנסת וליועצת המשפטית לכנסת בדרישה חריגה אך מוצדקת: להוציא שורה של סעיפים סביבתיים מחוק ההסדרים. לטענתם, מדובר במהלך חקיקתי שמאיים לא רק על ערכי טבע ונוף, אלא על בריאות הציבור ועל יסודות ההליך הדמוקרטי.
חוק ההסדרים, המוצמד לתקציב המדינה, מצמצם מראש את יכולתה של הכנסת לקיים דיון מעמיק. לאורך השנים נמתחה עליו ביקורת משפטית וציבורית, בשל היותו כלי חקיקה מהיר שמאפשר העברת רפורמות מרחיקות לכת תחת לחץ תקציבי. במקרה הנוכחי, הארגונים טוענים כי נעשה בו שימוש החורג מכל אמת מידה סבירה.
חקיקה תכנונית בתחפושת כלכלית
במוקד הפנייה עומדים חמישה מהלכים עיקריים: (1) הארכת פעילות הותמ"ל – הוועדה הארצית לתכנון ובנייה של מתחמים מועדפים לדיור (2) החלשת ההגנה על הסביבה החופית (3) עקיפת סמכויות רשות הטבע והגנים בפרויקטי תשתית (4) פגיעה בעצמאות פקיד היערות (5) צמצום סמכויות המשרד להגנת הסביבה במסגרת חוק אוויר נקי.
המשותף לכל הסעיפים הוא היותם תכנוניים במהותם, ולא כלכליים. הארכת הוותמ"ל, למשל, אינה עוד תיקון טכני: מדובר במוסד חריג בעל סמכויות דרמטיות, שאחראי לאורך השנים לפגיעה נרחבת בשטחים פתוחים, חקלאות ותכנון עירוני מאוזן. זאת, דווקא בתקופה שבה קיימות בישראל למעלה ממיליון יחידות דיור מאושרות שטרם נבנו.
פגיעה בשומרי הסף
מהלכים נוספים מבקשים להחליש רגולטורים סביבתיים מרכזיים: הוועדה לשמירת הסביבה החופית, רשות הטבע והגנים ופקיד היערות. פגיעה זו אינה טכנית – היא מערערת את מנגנוני האיזון שנועדו להגן על אינטרסים ציבוריים מול לחצי פיתוח. בהקשר של משבר האקלים, המשמעות ברורה: פחות עצים, פחות הצללה, יותר חום, יותר תחלואה.
הבריאות יוצאת מהמשוואה
בולט במיוחד הניסיון לצמצם את חוק אוויר נקי. בישראל מתים מדי שנה אלפי בני אדם מזיהום אוויר, והחוק הוכיח עצמו ככלי יעיל, גם כלכלית (חסך לאורך עשור בעלויות בריאות וסביבה פי 3 מהשקעות התעשייה). ביטול סעיפים המאפשרים שילוב שיקולי בריאות כבר בשלב התכנון הוא צעד לאחור, שעלול להוביל להגדלת פליטות ולפגיעה ישירה בציבור.
שינוי אמיתי דורש זמן, שקיפות ואחריות
מנקודת מבט של תהליכי שינוי, זהו רגע מבחן. שינוי בר־קיימא אינו מתרחש בחקיקת בזק. הוא מחייב דיון פתוח, שקיפות, והכרה בכך שסביבה ובריאות אינן “מכשול” לפיתוח, אלא תנאי יסודי לחברה מתפקדת. הדרישה להוציא סעיפים אלו מחוק ההסדרים אינה עיכוב, אלא קריאה לאחריות.
