המדינה מעניקה רישיון לזהם

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print
The state grants a license to pollute

בעת בה קצא"א נקנסה בסכום שהוא בטל בשישים מול הנזק שהסבה לסביבה, ושופט דחה תובענה יצוגית בגין זיהום מקורות מים במדבר יהודה – נשאלת השאלה:  איפה הפיקוח והאכיפה על אלו שפוגעים בסביבה שלנו?

יותר מעשור לקח למדינת ישראל למצות את הדין עם האחראיים לאסון דליפת הדלק בנחל צין שהתרחש בשנת 2011. האסון כלל שני אירועים בהם נפגע צינור לשינוע דלק של חברת קצא"א (קו צינור אילת אשקלון), ובמסגרתו דלפו כ-722 אלף ליטרים של דלק והובילו לזיהום של כ-60 דונם באזור נחל צין וסביבותיו, זיהום שהשפעותיו על הסביבה הטבעית ניכרות עד היום.

בד בבד, בכירי החברה דאז, המנכ"ל, יאיר וידה, שלמה לוי ששימש כסמנכ"ל הנדסה וניר סביון מנהל פרויקט שיפוץ הצינור, הורשעו גם הם. אבל השבוע, כאשר ההליך הגיע סוף סוף לסיומו, ובית משפט השלום בבאר שבע גזר את עונשם, הוא הטיל על החברה קנס של 1.6 מיליון שקלים, שהוא בטל בשישים מול הנזק שהסבה לסביבה, לצד קנסות של עשרות אלפי שקלים על העובדים האחראיים.

כיצד המדינה לא רק שלא פיקחה ולא אכפה ו לא מנעה את הזיהום ולא תבעה את המזהם, הרי שהיא גם מאפשרת לו לחמוק מהדין  

כמו כן, למרות שהשופטת שרה חביב קבעה בהכרעת הדין כי "אופי הנזקים והיקפם מהווים פגיעה רחבה בערכים מוגנים ברמת חומרה גבוהה יחסית", היא גם קבעה שהנאשמים עצמם לא אחראים לפגיעה ישירה בציבור ולכן מדובר ברף פלילי נמוך של רשלנות, ובתוך כך לא השיתה מאסר בפועל על הנאשמים, ששניים מהם עדיין עובדים בחברה. כך, למעשה, בית המשפט בחר ברף הנמוך ביותר של הענישה בספר החוקים, שמשמעו גם מינימום הרתעה.

בו בזמן, גד גדעון, שופט בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, דחה השבוע בקשה לתביעה ייצוגית נגד מפעל רותם ומפעל פריקלס של ICL (כיל לשעבר) בגין זיהום של מקורות מים במדבר יהודה ובפרט בעין בוקק. את התביעה הגישו בשנת 2018 אזרחים ומדענים, בהובלת פרופ' אלון טל, כיום חבר כנסת ישראל. אך השופט, שקבע "שאין מחלוקת בדבר דליפת שפכים בכמות רבה ממפעלי המשיבות, הרי נוכח פוטנציאל השפעתם של שפכים אלו על המים באזור, ובהעדר גורם זיהום אחר ידוע, נראה כי בוססה די הצורך המסקנה המסתברת בדבר הקשר האפשרי בין שפכי המפעלים וזיהום מקורות מים בהיבט ההידרולוגי", לא אישר את הבקשה לתביעה ייצוגית בשל התיישנות. והנה לא רק שהמדינה לא פיקחה ולא אכפה, כלומר לא מנעה את הזיהום ולא תבעה את המזהם, הרי שהיא גם מאפשרת לו לחמוק מהדין.

כיצד שלוש הרשויות ביחד ולחוד לא שומרות עלינו בפני החברות המזהמות ?

שלוש רשויות יש במדינת ישראל: הרשות המחוקקת – הכנסת, הרשות המבצעת – הממשלה והרשות השופטת – מערכת בתי המשפט, שלוש רשויות שלטון, ואף אחת מהן – שלושתן ביחד וכל אחת לחוד, לא שומרות עלינו מפני החברות המזהמות.

במדינת ישראל יש אין ספור חוקים שעוסקים במפגעים ובזיהום, במטרה למנוע את השניים: חוק אוויר נקי וחוק למניעת זיהום הים, פקודת בריאות העם, חוק למניעת מפגעים וחוק למניעת מפגעים סביבתיים וחוק המזהם משלם, והנה כשסוף סוף מגיעה תביעה נגד מזהם לבית המשפט הוא לא משלם! משרדי הממשלה אמונים על הרגולציה, ובכללה קידום חקיקה ותקינה, פיקוח ואכיפה, אבל בכל הקשור בפיקוח ואכיפה בתחום הסביבתי, שנמצאים בעיקר בידי המשרד להגנת הסביבה, המצב בכי רע ואף יותר מכך – לא פיקוח ולא אכיפה, ואם יש אכיפה היא ברמה המנהלית ולא הפלילית, כך גם ציין פעם אחר פעם מבקר המדינה בדו"חות שלו בנושא. ולמרות כל ערכאות המשפט, כאשר מגיעה תביעה לבית המשפט הוא שוב ושוב לא ממצה עם האשמים את הדין עד תום.

סרטונים נבחרים

כתבות נבחרות

הרשמה לניוזלטר

דילוג לתוכן