תארו לעצמכם עולם שבו אסור לצאת החוצה ליותר מ-5 דקות מחשש מכוויית שמש רצינית, עולם שבו סרטן העור הוא גורם מוות מוביל, ושבו יבולים קמלו ומתו תחת קרינה מזיקה מהחלל החיצון.
החור באוזון
שכבת האוזון באטמוספרה העליונה חוסמת קרינה אולטרה סגולה (UV), הפוגעת ברקמות בבני אדם, בע"ח ובצמחים. ב-1985 הודיעו מדענים שגילו "חור" בשכבת האוזון מעל אנטארקטיקה. תוצאה של חומרים מסוג CFCs המשמשים במקררים, במיזוג אויר, ובתרסיסים, שמגיבים עם האוזון.
ההכרזה על החור באוזון כבשה את הדמיון בעולם המפותח והביאה לפעולה יעילה בשלל דרכים. מדענים ופעילים, המעוניינים לפעול היום מול משבר האקלים והתחממות כדור הארץ ולשלוט בפליטת גזי חממה – יכולים רק לקנא באותן פעולות.
שנה אחרי הגילוי, ב-1986, טסה לאנטארקטיקה משלחת של מדענים בהנהגת סוזן סולומון, כימאית אטמוספרי צעירה מבולדר, קולורדו, כדי לחקור את הסיבה לחור באוזון. המטרה העיקרית שלהם הייתה לבצע מדידות, לא רק של אוזון, אלא גם של כימיקלים שונים שיעזרו להבין מדוע האוזון נעלם.
המדידות נעשו בשיטות שונות, וכולן הובילו לאותה מסקנה. הבעיה הגדולה ביותר הייתה כלור מתרכובת מעשה ידי אדם בשם כלורו-פלואורו-קרבון או CFC.
על הקרקע ה-CFCs אינם מזיקים, אבל ברגע שהם עולים לסטרטוספירה השמש מפרקת אותם ליצירת כלור חופשי. מולקולות הכלור מגיבות עם האוזון בתגובת שרשרת ההורסת עוד מולקולות אוזון.
משך החיים הארוך של ה-CFC הוא חלק גדול מהבעיה. הם חיים בין 50 ל-150 שנה באטמוספירה, וזה אומר שהוא מצטבר ומצטבר בצורה אקספוננציאלית.
ב-1985 הודיעו מדענים שגילו "חור" בשכבת האוזון, באטמוספרה העליונה מעל אנטארקטיקה, החוסמת קרינה אולטרה סגולה שפוגעת ברקמות בני אדם, בע"ח וצמחים
מה צפן לנו העתיד עם התרחבות החור באוזון?
צוות של מדענים ממרכז טיסות החלל גודארד של נאס"א, אוניברסיטת ג'ונס הופקינס והסוכנות להערכת הסביבה של הולנד, השתמש במודל חדיש כדי ללמוד "מה יכול היה להיות" אם כלורו-פלואורו-פחמנים (CFCs) וכימיקלים דומים לא היו אסורים לשימוש ע"י פרוטוקול מונטריאול מ-1989, ההסכמה הבינלאומית הראשונה אי פעם לרגולציה של מזהמים כימיים.
לפי המודל ב-2065, כמעט שני שלישים משכבת האוזון המקיפה ומגנה על כדור הארץ נעלמו – לא רק מעל הקטבים, אלא בכל מקום.
החור באוזון הידוע לשמצה מעל אנטארקטיקה, שהתגלה לראשונה בשנות השמונים של המאה הקודמת, הוא מופע של כל ימות השנה, גם מעל הקוטב הצפוני.
קרינת האולטרה סגול (UV) הנופלת בערים בקו הרוחב האמצעי בארה"ב, חזקה מספיק כדי לגרום לכוויות שמש תוך חמש דקות בלבד. היקף מוטציות DNA כתוצאה מקרינת UV עלו ביותר מ-500%, עם השפעות מזיקות על צמחים, בעלי חיים ושיעורי סרטן העור האנושי.
לפי המודל, ב-2065 קרינת האולטרה סגול, הנופלת בערים בקו הרוחב האמצעי בארה"ב, חזקה מספיק כדי לגרום לכוויות שמש תוך 5 דקות בלבד. היקף מוטציות DNA כתוצאה מקרינת זו עלו ביותר מ-500%
אנחנו לא חיים בעולם הזה, אבל עד שנות ה-80 של המאה שעברה היינו בדרך לשם, כי חומרים שהשתמשנו בהם מדי יום הרסו את שכבת גז האוזון באטמוספרה העליונה המגנה על כדור הארץ מקרני השמש המזיקות ביותר.
זה העולם שהיינו יורשים, על פי חוקרים ומומחים בתחום, אילו כ-200 מדינות לא היו מסכימות לאסור שימוש ב-CFCs, כימיקלים ההורסים את שכבת האוזון.
איך מנענו את קטסטרופת החור באוזון?
בשנת 1987, רמות האוזון ירדו ב-50 אחוז. האיום ההולך וגובר הזה הוביל לכמה מהפעולות הקולקטיביות המהירות ביותר בנושא האקלים שראינו אי פעם. כאשר הגורם המאחד העיקרי בכל זה הוא הציבור.
מדענים כמו ד"ר סולומון ערכו מסיבות עיתונאים כדי ליידע את הציבור. החור באוזון התחיל להופיע בתוכניות טלוויזיה ובסרטים. והמודעות הציבורית הפעילה לחץ על מנהיגים ברחבי העולם לפעול.
שנתיים לאחר הפרסומים בדבר החור באוזון, כ-200 מדינות חתמו על פרוטוקול מונטריאול 1987, שאסר, החל מ-1989, שימוש בסוגים רבים של CFCs. התוצאות היו דרמטיות.
הפרוטוקול של מונטריאול ב 1987 הפך את זה לרשמי. "אנחנו כאן היום כי אנחנו מכירים בכך שצריך פעולה דחופה". הפרוטוקול הכיר בכך "שפליטות ברחבי העולם יכולות לדלדל באופן משמעותי את שכבת האוזון ולגרום להשפעות שליליות על בריאות האדם והסביבה".
הפרוטוקול של מונטריאול מנה אמצעי בקרה להפחתת חומרים המדלדלים את האוזון בסדרה של צעדים. כולל עזרה למדינות מתפתחות הזקוקות לטכנולוגיה חלופית ומוצרים מחליפים. חתימת המדינות על הפרוטוקול הפכה אותו להסכם הסביבתי המוצלח ביותר בהיסטוריה האנושית.
זמן קצר לאחר מכן, יצרנית ה-CFC הגדולה בעולם החלה להוציא אותן בהדרגה משימש. מאז שהפרוטוקול נכנס לתוקף ב-1 בינואר 1989, צנחה צריכת החומרים המדלדלים את האוזון, כולל CFCs.
מאז תחילת שנות ה-2000 החור באוזון הפסיק לגדול, ועכשיו הוא מתכווץ.
בנאס"א מצפים כעת שהאוזון מעל אנטארקטיקה יחזור עד 2050 לרמה שהייתה לפני 1980.
מה שעשינו כדי להימנע מהעתיד הנורא הזה – מהווה הצעה ומפת דרכים כיצד נוכל לטפל בבעיה אטמוספרית אחרת, בשינוי האקלים.
החור באוזון נמוג מהחדשות, אבל ההתמודדות אתו הייתה סיפור הצלחה, שמלמד כי אפשר להצליח במלחמה גם במשבר האקלים ובהתחממות כדור הארץ.
"שיתוף הפעולה שראינו במסגרת פרוטוקול מונטריאול הוא בדיוק מה שנדרש כעת כדי להתמודד עם שינויי האקלים, איום קיומי לא פחות על החברות שלנו", אמר מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש.
ומה עם משבר האקלים?
שינויי האקלים כבר מתרחשים, ממש כאן, ממש עכשיו. אנשים סובלים, מאבדים ומתים כתוצאה ממשבר האקלים.
המדענים אומרים שיש לנו עד 2030-2050 כדי למנוע קטסטרופה שבמסגרתה מערכות אקולוגיות שלמות יקרסו, ושינויים חסרי תקדים ואפילו בלתי הפיכים יקרו לכדור הארץ. לדעת הרוב המכריע של מדעני האקלים, אין כל ספק שהפעילות האנושית הביאה להתחממות כדור הארץ ולמשבר האקלים.
משבר האקלים, הבעיה הסביבתית המאתגרת ביותר שלנו, עדיין זקוק לפתרונות גדולים. נראה שרוב האנשים ברוב חלקי העולם מבינים זאת ומודאגים לגבי ההשפעה האישית.
זה לא נכון שאנחנו לא יכולים לעשות יותר בנושא זה, יש כבר היום פתרונות מעשיים. אנחנו חייבים לשים דגש על שינוי האקלים. ואם נעשה זאת נקבל את הסביבה שאנו רוצים.
אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.
