המשרד להגנת הסביבה לא יכול לצעוק מעל כל במה שאזור התחנה המרכזית בתל אביב מזוהם מאוד ויש לטפל בו, ומאידך לא לנצל את הסמכויות הנתונות לו מתוקף חוק אוויר נקי, סמכויות שמטרתן להציל חיים. אז מה צריך בדיוק לעשות?
השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג, חייבת לעשות את תפקידה, להשתמש בסמכויות שעומדות לרשותה מתוקף "חוק אוויר נקי" ולהכריז על אזור התחנה המרכזית בתל אביב כאזור נפגע זיהום אוויר. כך צריכה לעשות שרה להגנת הסביבה, וכך צריכה לעשות חברת כנסת ששייכת למפלגה שחרטה על דגלה את נושאי הסביבה והחברה גם יחד.
שנים ארוכות שזיהום האוויר באזור התחנה המרכזית בתל אביב "חוגג" וידוע לכל, הן בשל התנועה הכבדה של האוטובוסים והן בשל המבנה של התחנה. ולא צריך להיות חכמים גדולים כדי לדעת שהאזור מזוהם ומסוכן, מספיק להגיע למקום להסתכל על האוויר העכור ולהריח. אך הכלבים נובחים והשיירה עוברת.
תחנות ניטור האוויר באזור מודדות בכל שנה חריגות במזהמי האוויר התחבורתיים השונים, מחלקיקים נשימים (PM2.5), המוגדרים כמזהם מסרטן, ועד תחמוצות חנקן (NOX), שגורמות לתחלואה נשימתית, והמשרד להגנת הסביבה מגדיר אותו כאזור המזוהם ביותר בישראל. ובכל זאת, למרות המאבק הציבורי העיקש ועל אף שמרבית משרדי הממשלה, לרבות משרד התחבורה, תומכים בסגירה, גם הניסיונות האחרונים לסגור את התחנה לא צלחו, ונתקלו בחומה בצורה בעיקר מצד עיריית תל אביב והעומד בראשה, רון חולדאי.
אבל זנדברג לא צריכה לחכות שהוויכוחים יסתיימו והחלופות יוצגו ויוסכמו. לפי ארגון אדם טבע דין, שהיה אחראי על ניסוח חוק אוויר נקי, היא יכולה, כבר היום, לעשות מהלך שישנה את פני המקום, ובעיקר את איכות האוויר במקום, ואף יכריח את עיריית תל אביב לעשות מהלכים מידיים לצמצום הזיהום עד לסגירת התחנה. כל שהיא צריכה הוא לפנות לחוק אוויר נקי, לפרק העוסק ברשויות מקומיות, לסעיף 11א', שעניינו הכרזה על אזור נפגע זיהום אוויר, על פיו "נוכח השר כי באזור מסוים קיימים חריגה מתמשכת או חוזרת ונשנית מערכי סביבה או זיהום אוויר חריג, יכריז, בצו, על האזור כאזור נפגע זיהום אוויר, ויודיע על כך לרשויות המקומיות שבתחום האזור נפגע זיהום האוויר; הכרזה כאמור לעניין זיהום אוויר חריג הנובע מחשש לפגיעה חמורה בבריאות הציבור או בסביבה, תיעשה לאחר שהשר פנה למנהל הכללי של משרד הבריאות וקיבל את חוות דעתו בעניין".
אדם טבע ודין אף פנו לשרה במכתב בנדון, כדי לרענן את זיכרונה בסמכויותיה ובאחריותה, ואני משער שלשרה יהיה קל יחסית לפנות לשר הבריאות, ניצן הורוביץ, שגם הוא ממפלגתה, ולחבור יחד לטיפול במפגע שממנו סובלים תושבי האזור והנוסעים.
לפי ה-OECD, בישראל מתים בכל שנה מזיהום אוויר כ-268 איש לכל מיליון איש, כשהחישוב מתבסס על חלקיקים נשימים בלבד, והוא חישוב בחסר. כיוון שבישראל מדובר בעיקר בזיהום אוויר חיצוני (אצלנו לא נהוג לבשל או לחמם את הבית עם עץ במערכת פתוחה), הרי שמדובר על כ-2500 בני אדם בשנה. אבל כמו תמיד, התמותה לא מתחלקת באופן שווה בין האזורים השונים בארץ או בעיר זו או אחרת, וגם לא בין השכבות השונות בחברה. לרוב, וכך גם בישראל, השכבות החלשות יותר סובלות יותר מזיהום אוויר, שהן דרך אגב, לרוב, פחות אחראיות לו, אך יש להן פחות אמצעים להיאבק במזהמים ולהתמודד עם המחלות.
בתקופה האחרונה המשרד להגנת הסביבה פעל לעדכן את חוק אוויר נקי, בהתייחס לשני נושאים מרכזיים. הראשון, עדכון של ערכי היעד של מזהמי האוויר המרכזיים השונים – ערכים שחריגה מהם מהווה חשש לסיכון או לפגיעה בבריאות ובאיכות חייהם של בני אדם, בנכסים או בסביבה, בהתאם לעדכון דרמטי שהפיץ ארגון הבריאות העולמי לפי מחקרים אפידמיולוגיים. אמנם עדכון ערכי היעד לא משמש בפועל לפיקוח ואכיפה, כמו ערכי הסביבה – ערכים שחריגה מהם מהווה זיהום אוויר חזק או בלתי סביר ואסורה על פי חוק, אך הוא מסמן כיוון. במקביל, רק השבוע אושר בוועדת השרים לענייני חקיקה תיקון לחוק אוויר נקי על פיו תהיה אפשרות להטלת היטל על פליטת מזהמים ממקורות פליטה שאינם טעוני היתר, כלומר לא רק על מפעלי תעשייה, למשל.
