משק הגז וכלכלה דלת פחמן בישראל – בראי משבר האקלים הגלובלי

• כאשר בוחנים את השפעתם כגזי חממה לאורך תקופה של 20 שנה מתקבל כי טונה אחת של מתאן שוות ערך ל- 86 טונות של פחמן דו-חמצני. למעשה, מבחינת ההתחממות הגלובלית ומשבר האקלים, החלפת הפחם בגז עלולה להתחוור כמקח טעות שכן מדובר בהפחתת גז חממה אחד (CO2), בתמורה להגדלה משמעותית של גז חממה אחר (מתאן), אשר הינו עוצמתי פי 86 מקודמו.
• מחקר שבחן שינויים עולמיים בהיקף פליטות גזי חממה מראה כי כמות המתאן שפולטת האנושות לאטמוספרה הגיעה לשיא של כל הזמנים. במחקר נמצא כי במהלך 2017 נפלטו לאטמוספרה 596,000 טונות של מתאן – 50,000 טונות יותר מממוצע הפליטה בשנים 2000-2006. על פי הממצאים, הגורמים האחראים לעלייה קשורים בפעילות האדם, בעיקר חקלאות, ייצור פסולת ושימוש בדלקים מאובנים, בעוד שהיקף הפליטה ממקורות טבעיים נותר ללא שינוי. ריכוז המתאן באטמוספרה כיום גדול פי 5 מריכוזו בראשית המהפכה התעשייתית, על פי מדידות מתוך בועיות אוויר שהשתמרו בקרחונים. מחקרים שנעשו על ידי אוניברסיטת קורנל בארה"ב ונאס"א, גילו כי קידוחי ותעשיית הגז תורמים כיום לא פחות משני שלישים מהגידול בהיקף המתאן באטמוספירה.

הפיקוח הרופף מצד המדינה

• משרד האנרגיה הישראלי פרסם לאחרונה דו"ח הגורס כי הפליטות במערכת הגז הטבעי הישראלית הינן מהנמוכות ביותר בעולם- 014% מסך הייצור. עם זאת, שורת מומחים חולקים על תקפותו ומהימנותו של דו"ח זה, בעיקר משום שלא קיימות מדידות מספקות.
• למשרדי הממשלה הרלוונטיים היסטוריה של תחזיות פליטות אופטימיות מדי מעיבוד גז שהופרכו לימים, לרבות:
  • בתוכנית הניטור הסביבתית של אסדת תמר נובאו פליטות NMVOC (חומרים אורגניים נדיפים להוציא מתאן) שנתיות בהיקף של 30 טון בלבד לשנה, כאשר הפליטות המדווחות בדו"ח פליטות המזהמים השנתי של המשרד להגנת הסביבה לשנים 2014 – 2018 עמדו בפועל על 1,000-1,200 טון לשנה. בתחילת 2020, תוצאות אלו וליקויים אחרים דווחו על ידי מדענים ישראלים בכתב העת היוקרתי: Journal of Environmental Impact Assessment.
  • משרדי האנרגיה והגנת הסביבה הכחישו כי יהיו "נישובים" (פליטה קרה של גז שלא נשרף) מאסדת לוויתן, בניגוד גמור למידעים שהובאו בפניהם ע"י עמותת "שומרי הבית" מאסדות גז בעולם. עם תחילת הרצת האסדה הסתבר שלא כך הוא וכי צפויים נישובים מהותיים ביותר. מאוחר יותר התחוור כי נישובים במהלך פעילות האסדה השגרתית (זמן רב לאחר תום הרצתה) הביאו לכמעט אסונות באסדה, מה שגרם למשרד האנרגיה למנות חברת בדיקה חיצונית למתרחש באסדה ולעקוב אחר יישום הכשלים שמנתה בדו"ח מיוחד.
  • אסדת לוויתן הפרה את היתר הפליטה שלה כבר בתחילת דרכה. לכן, הושת עליה עיצום כספי ניכר.
  • משרדי הממשלה הרלוונטיים כשלו בחשיפת מלוא המידע הרלוונטי בעניין זה, שמצוי בלבדית אצל המפעילה נובל אנרג'י (שברון):
    • המידע הראשוני שנמסר לגבי הבקשה להיתר פליטה לאסדת לוויתן היה מושחר ברובו.
    • המידע המלא על הרכב הקונדנסט (תוצר הלוואי הנוזלי המופרד מהגז הגולמי על גבי האסדה) מעולם לא פורסם, על אף מספר עתירות בנושא. מידע זה הינו חיוני להבנת פיזור הפליטות במרחב ולצורך ניתוח התנהגות כתם שפך בים.

הסובסידיות הכבדות במשק הגז בישראל

משק הגז בישראל מסובסד כיום באופן כבד- הוצאות הביטחון, צנרת הגז, השתתפות המדינה בהקמת תחנות כוח גזיות זעירות ושכונתיות, דמי זמינות המשולמים ליצרני החשמל הפרטיים, הקמת תחנות תדלוק בגז ועוד. מדובר על סך מצטבר של עשרות רבות של מיליארדי שקלים, לאורך חיי הפעלת המתקנים. להלן הפירוט:

• צנרת גז ותחנות תדלוק בגז– חברת נתיבי גז (נתג"ז) הממשלתית השקיעה עד כה מעל 2 מיליארד שקלים. סכומים אלו התקבלו מהמדינה וכן גויסו בשוק ההון, לרבות מהציבור. בנוסף, המדינה מתכננת סלילת צינור גז לאילת, בעלות של כ- 760 מיליון שקלים (זאת, על אף שאילת נהנית מ- 100% אנרגיה סולארית ביום וכל שנותר הוא להוסיף לאזור מתקני אגירת חשמל  כדי ליהנות מחשמל מוזל גם בלילות ובימים מעוננים). יתר על כן, משרדי האנרגיה והאוצר הקצו עד כה כ- 700 מיליון ₪ לעידוד חברות הולכת הגז האזוריות, כדי לזרז חיבורי מפעלים לרשת החלוקה וכן עבור הקמת תחנות תדלוק בגז טבעי.
• ביטחון מתקני גז– ההוצאות הביטחוניות לאבטחת אסדות הגז נאמדות במיליארדי שקלים לצורך רכש וזיווד ובנוסף- מאות מיליוני שקלים לתחזוקה וכ"א, מדי שנה. על אלו יש להוסיף את הצורך לאבטח תחנות כוח גזיות מרכזיות ומיכלי קונדנסט (תוצר הלוואי הנוזלי של הגז), כנגד פגיעה אפשרית ממטוסים וטילים. בסבב הלחימה במאי 2019 נפגע מיכל סולר קטן בדרום אשקלון, בער משך יממה ועשן היתמר ממנו יממה נוספת, מה שהביא למחרת הפגיעה במיכל את משרדי הבריאות והגנת הסביבה לקרוא לתושבי האזור להסתגר בבתיהם מחשש לפגיעה בריאותית.
• תחנות כוח גזיות זעירות– משרד האנרגיה מסבסד הקמת מאות תחנות כוח גזיות, זעירות המיועדות לשרת מפעלים קטנים ובתי חולים וכן להתמקם בשכונות מגורים וזאת- על אף התנגדותו של המשרד להגנת הסביבה. זאת, באמצעות תעריף הספק שנתי הפרוס לאורך כ- 10 שנים והוגדר במכרז שפרסמה רשות החשמל ב- 2019, בעלות כוללת למדינה לאורך התקופה, הנאמדת בכ- 4 מיליארד שקלים, על בסיס נתונים שפרסם עמירם ברקת ב"גלובס".
• דמי זמינות ליצרני חשמל פרטיים– חוקר האנרגיה אמנון פורטוגלי חשף כי אנו משלמים כיום מאות מיליוני שקלים מדי שנה לכל אחד מיצרני החשמל הפרטיים, דבר המבטיח להם את החזר ההשקעה, בתוספת תשואה חלומית בת 11%-12%. מדובר על סך תשלומים מכיסם של צרכני החשמל בישראל בהיקף של מיליארדי שקלים מדי שנה, סכום שצפוי להאמיר בשל הרפורמה בחברת החשמל המאלצת אותה להשיל מעליה תחנות כוח וכן בשל אינפלציה תכנונית של תחנות כוח פרטיות מונעות בגז, שחלקן תוקמנה.
• עלויות חיצוניות– מדובר בעלויות המגלמות את הנזק לאדם בשל תחלואה מזיהום אוויר ואת הנזק לסביבה בשל פליטות גזי חממה. על פי תחשיבי ה- OECD, עלות התחלואה מזיהום אוויר בישראל משלל המקורות, נאמדה בכ- 5 מיליארד דולר בשנת 2010, או כ- 24 מיליארד שקלים מדי שנה, במושגים כספיים דהיום. המשרד להגנת הסביבה אומד את העלות החיצונית הכוללת, לרבות העלויות כתוצאה מפליטת גזי החממה, בכ- 31 מיליארד שקלים ב- 2018, אך מומחים רבים טוענים כי מדובר בהערכת חסר. חלק מעלות זו יש לייחס לזיהומי אוויר מפעילות אסדות הגז, דליפות ממיכלי וצנרת קונדנסט, זיקוק הקונדנסט בבתי הזיקוק ושריפת תזקיקיו בעת השימוש בהם. בנוסף, המתאן שהינו המרכיב העיקרי בגז הטבעי, הינו גז חממה עוצמתי מאד, לו תרומה ניכרת למשבר האקלים שניתן לכמתה כספית, על פי הנחיות "הספר הירוק" שפרסם לאחרונה המשרד להגנת הסביבה. העלות החיצונית של טון מתאן נאמדת באלפי שקלים בשנה, כאשר מסקטור האנרגיה בישראל נפלטים אלפי טונות מתאן מדי שנה, קרי- עלות כוללת נוספת של עשרות מיליוני שקלים מדי שנה.

שאלות למשרד האנרגיה

• מדוע המשרד התנגד עד למועד חילופי השרים במחצית 2021 לקידום הצעת המחליטים לכלכלה דלת פחמן במתכונתה המוצעת וליעדי הפחתת הפליטות לשנת 2050? מדוע המשרד עדיין מסרב בתוקף לקבוע יעדי ייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת לשנת 2050?
• מדוע המשרד מסרב לקבוע מנגנון בעל סמכויות שיאכוף את החלטת הממשלה לקידום כלכלה דלת פחמן ויבחן כל פרויקט משמעותי לאור החלטה זו? האם ברור למשרד שללא מנגנון זה תהפוך ההחלטה לאות מתה?
• האם המשרד ער להשלכות חוסר המוכנות של התעשייה הישראל בהקשר זה ולהפחתת כושר התחרותיות שלה בשווקי ייצוא, בהם יושת מס פחמן? האם הוא ער להגבלות הצפויות על הסכמי הסחר של ישראל כתוצאה מכך?
• מדוע המשרד ממשיך לקדם קידוחי גז ונפט נוספים, שעה שמדינות רבות בעולם הצהירו על הפסקת הקידוחים, סוכנות האנרגיה הבינלאומית פרסמה מפת דרכים הכוללת הפסקת הקידוחים ב- 2021 ותמונת הנזק הבריאותי, הסביבתי והאקלימי הולכת ומתחוורת לאור פרסומי המשרד להגנת הסביבה את העלויות החיצוניות הכרוכות בהמשך שימוש בדלקים פוסיליים?
• האם המשרד מבין כי הפוטנציאל הכספי אותו פרסם ביחס לקידוחים הנוספים- 230 מיליארד ₪ לקופת המדינה, נראה כיום דמיוני על רקע הביצועים העלובים של התקבולים למיניהם מזכייניות הגז- דבר שגרר הנמכה חוזרת ונשנית של התחזיות, על רקע הכמויות החזויות הקטנות יותר ביחס לכמויות שכבר נמצאו ולא צפויות לייצר סכומים אלו לקופת המדינה ועל רקע כימות העלויות החיצוניות שמציע המשרד להגנת הסביבה?
• לאחרונה, בכנס "המכון הישראלי לדמוקרטיה", הצהיר שר האנרגיה לשעבר יובל שטייניץ, כי: "אנחנו לא נוכל להסתדר בלי גז טבעי ב- 30 שנים הקרובות". מדוע ישראל שונה בהקשר זה משאר העולם, שמתכנן להיפטר מגז קודם לכן? כיצד זה מתיישב עם מדיניות ממשל ביידן ששואף לאפס פליטות במגזר החשמל עד 2035?
• מדוע המשרד אינו מקפיא הקמת תחנות גזיות נוספות, שעה שמחירי החשמל משדות סולאריים זולים לאין ערוך מאלו המייצרים חשמל מגז (וזאת מבלי לקחת בחשבון את העלויות החיצוניות), שלא לדבר על כך שאינם מזהמים ואינם מחריפים את משבר האקלים?
• מדוע מחד המשרד מעביר החלטה בממשלה להגדיל את יעדי ייצור החשמל מאנרגיה מתחדשת מ- 17% ל- 30%, אך מאידך רשות החשמל, הכפופה למשרדו, מפחיתה את התגמול השולי למתקנים סולאריים על גגות בינוניים וגדולים? האם הדברים אינם סותרים זה את זה?
• מדוע בתכנית ההאצה שפרסם המשרד מופיעה צנרת גז ונפט לאילת וכן שידרוג נמל הדלקים באילת בעלות כוללת של מעל מיליארד ש"ח, שעה שחבל ארץ זה הגיע לאחרונה לאספקה עצמית מלאה של תצרוכת החשמל שלו ממקורות סולאריים ביום וכל שנחוץ כעת הוא להשקיע באגירה (סוללות), ע"מ שיהפוך עצמאי גם בלילות?
• מדוע המשרד ממשיך לחלק רישיונות קידוח לחיפושי גז ונפט בים וביבשה, שעה שמדינות העולם חודלות מכך ומגבילות זאת, על רקע משבר האקלים וסיכוני סביבה? (ארה"ב, דנמרק, נורבגיה, ניו-זילנד, פורטוגל ועוד).
• מדוע המשרד מקדם הקמת טורבינות רוח יבשתיות תחת מחלוקות עזות, שעה שאלו פוגעות בבעלי כנף, תופסות שטחים פתוחים, מייצרות אולטרה-סאונד שחשוד כפוגע בבריאות האדם ומגבילה נתיבי טיסה וכל זאת עבור חלק זעום מצרכי החשמל של ישראל?

• מדוע המשרד אינו מקדם בחינה של ההשפעות של טורבינות רוח ימיות על הסביבה הימית ועל מסלולי נדידת ציפורים במים הכלכליים העמוקים של ישראל, לצד בחינת עוצמת הרוח ברום הרלוונטי, המשפיעה על ההיתכנות הכלכלית?
• האם המשרד בחן אפשרות לקדם ייצור חשמל מאנרגיה גיאותרמית, כמקובל בעולם וגם באזורים סמוכים לנו (תורכיה, איטליה, קניה ועוד)? אם כן, מה היו מסקנותיו?

   

שאלות למשרד להגנת הסביבה

• מדוע המשרד אינו מעדכן את התנאים הנוספים ברישיון העסק של קצא"א ומוציא צו הפסקת עבודה מנהלי ביחס להסכם יבוא הנפט האמירתי, עד לעמידתה של קצא"א בתנאים שהגדיר? האם סביר בעיני המשרד שתסקיר ההשפעה על הסביבה יסתיים למעלה משנה לאחר שכבר התגבר בפועל קצב הגעת המכליות לנמל אילת?
• מדוע עדיין לא קיים בידי המשרד אומדן פליטות מתאן מכל שרשרת ההפקה-הולכה-אחסון-זיקוק-שריפה של הגז הטבעי בישראל?
• מדוע המשרד עדיין לא תיקן את התקנות לעניין אסדות הגז והקרן למניעת זיהום ים כך שניתן יהיה לחייב את מפעילות אסדות הגז, על אף פניות חוזרות ונשנות בנושא מצד "שומרי הבית" וארגוני הסביבה ועל אף שהקרן הולכת ומתדלדלת ומשוועת למקורות חדשים?
• מדוע המשרד טרם הצטייד במערכות התראה, גילוי ומעקב חופיות ועל אסדות הגז לצורך גילוי וזיהוי שפך נפט לסוגיו, צורך שעלה ביתר שאת בעת אירוע הזפת בפברואר 2021? מהי האסטרטגיה של המשרד בנושא? מדוע המשרד טרם אכף את מחויבותה של נובל אנרג'י להתקין מערכת התראה כזו על גבי אסדת לוויתן?
• מדוע לא קיימת הלימה בין העיצומים הכספיים שמשית המשרד לבין האיתנות הפיננסית של המזהם, רווחיו מהפרויקט המזהם והיקף הנזק שזיהומו יצר? מדוע המשרד לא מתקן את החקיקה כך שתאפשר הלימה כזו?
• מדוע המשרד חי בשלום עם המצב הנתון לפי המפוקח מפקח על עצמו והמזהם מדווח על זיהומיו? מדוע המשרד אינו משנה את החקיקה ומתארגן לקבלת מידע מהימן יותר לגבי היקף הזיהומים ו/או פליטות גז החממה?
• מדוע המשרד אינו חוזר ומודד בעצמו את היקף הזיהומים מאסדת תמר לאחר שזו שדרגה את מערכותיה, על אף שהדיגומים בוצעו ביום מסוים אחד בלבד, חלק מהמזהמים נמדדו בארובה אחת בלבד, חלקם נמדדו על ידי נובל אנרג'י עצמה, המעבדה שמדדה מתאן כלל אינה מוסמכת למדוד מתאן והמעבדה שביצעה אנליזה לחומרים האורגניים הנדיפים אף היא לא הייתה מוסמכת לעשות זאת?