משק הגז וכלכלה דלת פחמן בישראל – בראי משבר האקלים הגלובלי

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

התבססותה ההדרגתית ישראל על "הגז הטבעי" כמקור אנרגיה עיקרי לוותה במחלוקות ציבוריות עזות לאורך השנים, הן בהיבט הכלכלי והן בהיבטים הסביבתיים-בריאותיים-ביטחוניים. גז המתאן הינו המרכיב העיקרי של הגז המכונה באופן רומנטי "טבעי" ומוכר כגז חממה עוצמתי- פי 86 מפחמן דו-חמצני במדידות לאורך 20 שנה.

ממחקרים רבים בעולם עולה כי מתאן נפלט לאטמוספירה ממתקני גז בשיעורים ניכרים, לעיתים עד כדי גרימת נזק לא נמוך מאשר פחם, מבחינה אקלימית. ברמת הזיהומים, לא מוכר מחקר שבחן את השפעת הגז לאורך כל שרשרת ההפקה-אספקה-אחסון-זיקוק-שריפה, אך ברור שלא ניתן להסתפק בהשוואת זיהומי התוצר הנקי (גז יבש) בנקודת הבעירה שלו לדלקים פוסיליים אחרים, שכן תהליך ההפקה שלו מייצר זיהומים, כמו גם הקונדנסט- תוצר הלוואי הנוזלי המופרד על גבי אסדות הגז מהגז הגולמי המגיע ממאגרי הגז.

בשל טבעו של המתאן כגז חממה חזק, שורת גופים גלובליים משמעותיים קראו להפחתת השימוש בגז טבעי- האו"ם, ה- OECD ואף סוכנות האנרגיה הבינלאומית- סוכנות שנוסדה על ידי חברות הגז והנפט עצמן, קראה לחדול עוד ב- 2021 מקידוחי גז ונפט חדשים.

תכניתו של משרד האנרגיה בישראל לבסס 70% ממשק החשמל של המדינה על גז ולעודד קידוחים נוספים לצורך ייצוא, נתקלת בביקורת קשה מצד הארגונים הירוקים בישראל, משיקולי אקלים וסביבה. בנוסף, הטיעון המרכזי שמציג משרד האנרגיה בזכות מהלכו זה- ייצור הכנסות עבור המדינה, הולך ונעשה חיוור עם הזמן, ככל שתחזית ההכנסות ממשק הגז דועכת והולכת עם השנים, עד כדי שישית ביחס להערכה הראשונית. יתרה מזו, אם לוקחים בחשבון את סובסידיות המיליארדים שמעניקה המדינה מתקציבה למשק הגז מחד, ואת העלויות החיצוניות של הזיהומים וגזי החממה שהוא מייצר על פי תחשיבי המשרד להגנת הסביבה מאידך, המהלך נראה כבר הרבה פחות כדאי.

ההתייחסות הגלובלית לפליטות גזי החממה ולדלקים פוסיליים

התמורות במשק החשמל הגלובלי

  • מרבית ההספק המותקן החדש מאנרגיה מתחדשת בעולם, מבוסס על אנרגיה סולארית. כך, בזמן שישראל שטופת השמש (300 ימים בשנה) התקשתה לקדם ייצור חשמל מהאנרגיה המתחדשת הרלוונטית היחידה, לדברי השר לשעבר יובל שטייניץ, בעולם שועטים בעוז קדימה.


הספק פוטו-וולטאי מותקן בעולם, 2010-2020

ומה בארץ?

מדוע הגז עלול להיות מסוכן מפחם מבחינה אקלימית?

הפיקוח הרופף מצד המדינה

 

הסובסידיות הכבדות במשק הגז בישראל

משק הגז בישראל מסובסד כיום באופן כבד- הוצאות הביטחון, צנרת הגז, השתתפות המדינה בהקמת תחנות כוח גזיות זעירות ושכונתיות, דמי זמינות המשולמים ליצרני החשמל הפרטיים, הקמת תחנות תדלוק בגז ועוד. מדובר על סך מצטבר של עשרות רבות של מיליארדי שקלים, לאורך חיי הפעלת המתקנים. להלן הפירוט:

שאלות למשרד האנרגיה

  • מדוע המשרד התנגד עד למועד חילופי השרים במחצית 2021 לקידום הצעת המחליטים לכלכלה דלת פחמן במתכונתה המוצעת וליעדי הפחתת הפליטות לשנת 2050? מדוע המשרד עדיין מסרב בתוקף לקבוע יעדי ייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת לשנת 2050?
  • מדוע המשרד מסרב לקבוע מנגנון בעל סמכויות שיאכוף את החלטת הממשלה לקידום כלכלה דלת פחמן ויבחן כל פרויקט משמעותי לאור החלטה זו? האם ברור למשרד שללא מנגנון זה תהפוך ההחלטה לאות מתה?
  • האם המשרד ער להשלכות חוסר המוכנות של התעשייה הישראל בהקשר זה ולהפחתת כושר התחרותיות שלה בשווקי ייצוא, בהם יושת מס פחמן? האם הוא ער להגבלות הצפויות על הסכמי הסחר של ישראל כתוצאה מכך?
  • מדוע המשרד ממשיך לקדם קידוחי גז ונפט נוספים, שעה שמדינות רבות בעולם הצהירו על הפסקת הקידוחים, סוכנות האנרגיה הבינלאומית פרסמה מפת דרכים הכוללת הפסקת הקידוחים ב- 2021 ותמונת הנזק הבריאותי, הסביבתי והאקלימי הולכת ומתחוורת לאור פרסומי המשרד להגנת הסביבה את העלויות החיצוניות הכרוכות בהמשך שימוש בדלקים פוסיליים?
  • האם המשרד מבין כי הפוטנציאל הכספי אותו פרסם ביחס לקידוחים הנוספים- 230 מיליארד ₪ לקופת המדינה, נראה כיום דמיוני על רקע הביצועים העלובים של התקבולים למיניהם מזכייניות הגז- דבר שגרר הנמכה חוזרת ונשנית של התחזיות, על רקע הכמויות החזויות הקטנות יותר ביחס לכמויות שכבר נמצאו ולא צפויות לייצר סכומים אלו לקופת המדינה ועל רקע כימות העלויות החיצוניות שמציע המשרד להגנת הסביבה?
  • לאחרונה, בכנס "המכון הישראלי לדמוקרטיה", הצהיר שר האנרגיה לשעבר יובל שטייניץ, כי: "אנחנו לא נוכל להסתדר בלי גז טבעי ב- 30 שנים הקרובות". מדוע ישראל שונה בהקשר זה משאר העולם, שמתכנן להיפטר מגז קודם לכן? כיצד זה מתיישב עם מדיניות ממשל ביידן ששואף לאפס פליטות במגזר החשמל עד 2035?
  • מדוע המשרד אינו מקפיא הקמת תחנות גזיות נוספות, שעה שמחירי החשמל משדות סולאריים זולים לאין ערוך מאלו המייצרים חשמל מגז (וזאת מבלי לקחת בחשבון את העלויות החיצוניות), שלא לדבר על כך שאינם מזהמים ואינם מחריפים את משבר האקלים?
  • מדוע מחד המשרד מעביר החלטה בממשלה להגדיל את יעדי ייצור החשמל מאנרגיה מתחדשת מ- 17% ל- 30%, אך מאידך רשות החשמל, הכפופה למשרדו, מפחיתה את התגמול השולי למתקנים סולאריים על גגות בינוניים וגדולים? האם הדברים אינם סותרים זה את זה?
  • מדוע בתכנית ההאצה שפרסם המשרד מופיעה צנרת גז ונפט לאילת וכן שידרוג נמל הדלקים באילת בעלות כוללת של מעל מיליארד ש"ח, שעה שחבל ארץ זה הגיע לאחרונה לאספקה עצמית מלאה של תצרוכת החשמל שלו ממקורות סולאריים ביום וכל שנחוץ כעת הוא להשקיע באגירה (סוללות), ע"מ שיהפוך עצמאי גם בלילות?
  • מדוע המשרד ממשיך לחלק רישיונות קידוח לחיפושי גז ונפט בים וביבשה, שעה שמדינות העולם חודלות מכך ומגבילות זאת, על רקע משבר האקלים וסיכוני סביבה? (ארה"ב, דנמרק, נורבגיה, ניו-זילנד, פורטוגל ועוד).
  • מדוע המשרד מקדם הקמת טורבינות רוח יבשתיות תחת מחלוקות עזות, שעה שאלו פוגעות בבעלי כנף, תופסות שטחים פתוחים, מייצרות אולטרה-סאונד שחשוד כפוגע בבריאות האדם ומגבילה נתיבי טיסה וכל זאת עבור חלק זעום מצרכי החשמל של ישראל?
  • מדוע המשרד אינו מקדם בחינה של ההשפעות של טורבינות רוח ימיות על הסביבה הימית ועל מסלולי נדידת ציפורים במים הכלכליים העמוקים של ישראל, לצד בחינת עוצמת הרוח ברום הרלוונטי, המשפיעה על ההיתכנות הכלכלית?
  • האם המשרד בחן אפשרות לקדם ייצור חשמל מאנרגיה גיאותרמית, כמקובל בעולם וגם באזורים סמוכים לנו (תורכיה, איטליה, קניה ועוד)? אם כן, מה היו מסקנותיו?

     

שאלות למשרד להגנת הסביבה

  • מדוע המשרד אינו מעדכן את התנאים הנוספים ברישיון העסק של קצא"א ומוציא צו הפסקת עבודה מנהלי ביחס להסכם יבוא הנפט האמירתי, עד לעמידתה של קצא"א בתנאים שהגדיר? האם סביר בעיני המשרד שתסקיר ההשפעה על הסביבה יסתיים למעלה משנה לאחר שכבר התגבר בפועל קצב הגעת המכליות לנמל אילת?
  • מדוע עדיין לא קיים בידי המשרד אומדן פליטות מתאן מכל שרשרת ההפקה-הולכה-אחסון-זיקוק-שריפה של הגז הטבעי בישראל?
  • מדוע המשרד עדיין לא תיקן את התקנות לעניין אסדות הגז והקרן למניעת זיהום ים כך שניתן יהיה לחייב את מפעילות אסדות הגז, על אף פניות חוזרות ונשנות בנושא מצד "שומרי הבית" וארגוני הסביבה ועל אף שהקרן הולכת ומתדלדלת ומשוועת למקורות חדשים?
  • מדוע המשרד טרם הצטייד במערכות התראה, גילוי ומעקב חופיות ועל אסדות הגז לצורך גילוי וזיהוי שפך נפט לסוגיו, צורך שעלה ביתר שאת בעת אירוע הזפת בפברואר 2021? מהי האסטרטגיה של המשרד בנושא? מדוע המשרד טרם אכף את מחויבותה של נובל אנרג'י להתקין מערכת התראה כזו על גבי אסדת לוויתן?
  • מדוע לא קיימת הלימה בין העיצומים הכספיים שמשית המשרד לבין האיתנות הפיננסית של המזהם, רווחיו מהפרויקט המזהם והיקף הנזק שזיהומו יצר? מדוע המשרד לא מתקן את החקיקה כך שתאפשר הלימה כזו?
  • מדוע המשרד חי בשלום עם המצב הנתון לפי המפוקח מפקח על עצמו והמזהם מדווח על זיהומיו? מדוע המשרד אינו משנה את החקיקה ומתארגן לקבלת מידע מהימן יותר לגבי היקף הזיהומים ו/או פליטות גז החממה?
  • מדוע המשרד אינו חוזר ומודד בעצמו את היקף הזיהומים מאסדת תמר לאחר שזו שדרגה את מערכותיה, על אף שהדיגומים בוצעו ביום מסוים אחד בלבד, חלק מהמזהמים נמדדו בארובה אחת בלבד, חלקם נמדדו על ידי נובל אנרג'י עצמה, המעבדה שמדדה מתאן כלל אינה מוסמכת למדוד מתאן והמעבדה שביצעה אנליזה לחומרים האורגניים הנדיפים אף היא לא הייתה מוסמכת לעשות זאת?

מקורות מידע חשובים

מקורות אנושיים רלוונטיים

  • פרופסור אופירה אילון
  • פרופסור עדי וולפסון
  • פרופסור דוד ברודאי
  • פרופסור עינת אהרונוב
  • פרופסור אמריטוס אורי דיין
  • דר' דניאל מדר
  • דר' מייק אדל
  • חוקר האנרגיה, המהנדס אמנון פורטוגלי

כתבות מעניינות

להרחבה וביאור

יוני ספיר, יו"ר עמותת "שומרי הבית", סלולרי: 054-3991380.

סרטונים נבחרים

כתבות נבחרות

הרשמה לניוזלטר

דילוג לתוכן