המלצות מדיניות ויעדים לקראת פסגת המנהיגים בנושא משבר האקלים

א. יעדים אסטרטגיים וחקיקה

מדינת ישראל היא מדינה קטנה וצפופה, אך בעלת ערכי טבע ומגוון ביולוגי ייחודים. המורכבות של נושאי הסביבה והרב-תחומיות והבין-תחומיות שלהם, לצד האתגרים המקומיים והגלובליים, מחייבים היערכות חדשה. אימוץ יעדים ארוכי טווח להפחתת פליטות מהווה גם הזדמנות להכנת תוכניות לאומיות רוחביות וארוכות טווח בתחום. כמו כן, לא די בכך שכל משרד ממשלתי יעסוק בפעילות שלו במבט צר, אלא נדרש שיתוף פעולה מתמיד ויעיל בין כלל המשרדים, שיתוף פעולה שחייב להיות מגובה בחקיקה, ברגולציה, בתקצוב מתאים ועוד. כל זאת על מנת להמשיך ולחזק את היתרונות והתחרותיות של המשק המקומי, ובו בזמן להציע מגוון ערוצי השקעה ואפשרויות תעסוקה חדשים.

חקיקת חוק אקלים

הצעת חוק אקלים (אט"ד [19]) מהווה מסגרת לתכנון מדיניות והתמודדות עם משבר האקלים, בטווח הקצר, הבינוני והארוך. החוק ייתן מסגרת חוקית קבועה ויציבה, יציג יעדים לכלל משרדי הממשלה ויחייב את הממשלה לגבש תוכנית לאומית רב-שנתית להפחתת פליטות גזי החממה ולהיערכות למשבר האקלים. על פי הצעת החוק שניסח ארגון אדם טבע ודין ונמצאת עכשיו בגיבוש במשרד להגנת הסביבה: "החוק קובע יעד של נייטרליות פחמנית עד 2050 לישראל וכי עד שנת 2030 ישראל תפחית בלפחות 40% את פליטות גזי החממה. 50% לפחות מייצור החשמל עד אז יופק מאנרגיות מתחדשות, צריכת החשמל תצומצם לכל הפחות בשיעור של 17% ביחס לצריכת החשמל הצפויה בשנת 2030. שיעור הנסיעות במכוניות פרטיות יצומצם בשיעור של 20%, לפחות." חשוב לציין כי יישום חוק כזה מחייב שתוף פעולה והסכמות בין כל המגזרים במשק- הממשלה, רשויות מקומיות, המגזר התעשייתי והעסקי וכמובן, החברה האזרחית. כמו כן, במחקר שפורסם לאחרונה נמצא כי קיימים חמישה מרכיבי מפתח בהצלחה של חקיקת אקלים: הגדרת מטרות ברורות, עיצוב צעדים ומדיניות, ניטור התקדמות, הגדרת אחריות מוסדית ועידוד שיתוף הציבור [20].

צעדי מדיניות נוספים

עפ"י קבוצת המחקר NZO מבית מרכז השל [21] נדרשים צעדים אלה:

1. הגדרת מדיניות לאומית למעבר לאנרגיות מתחדשות – קבלת החלטה אסטרטגית למעבר למשק אנרגיה מבוסס אנרגיות מתחדשות תוך הגדרת אבני דרך ויעדים המותאמים להמלצות ה-IPPC (הפאנל הבינלאומי לשינויי אקלים).
2. תכנון כולל ברמה הלאומית – תכנון ארוך טווח למעבר המדינה למשק אנרגיה דל פליטות תוך יצירת שתוף פעולה כולל של משרדי הממשלה השונים, המגזר המוניציפלי והמגזר העסקי.
3. מועצת האקלים – הקמת גוף מקצועי במימון המדינה שייעץ לממשלות ישראל בכל הקשור להפסקת פליטות גזי חממה מישראל ובדומה ל-Committee on Change Climate  הקיימת באנגליה, בניו זילנד ובמדינות נוספות.

במסגרת עבודה שנעשתה ע"י מוסד שמואל נאמן והפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן (טרם פורסם), המועצה/ ועדה מקצועית לליווי יישום חוק האקלים חייבת להיות מדעית, א-פוליטית, אוטונומית וממומנת (הן לצורך תשלום שכר והן לצורך ביצוע מחקר ומעקב).

הטלת מס פחמן

הגישה המאקרו-כלכלית המקובלת לבחינת התועלת ממאבק בהתחממות הגלובלית משווה את עלויות הפחתת ההתחממות (במונחי אובדן תוצר ורווחה בהווה) לעלויות הכרוכות בהקטנת התוצר והרווחה בעתיד בשל ההתחממות. צוות המחקר של בנק ישראל [22], מציין כי תמחור פחמן נועד לפתור כשל שוק משמעותי, הנוצר כאשר הגורם המזהם אינו משלם עבור הנזק שנגרם כתוצאה מפליטות גזי החממה. תמחור הפחמן נחשב כפעולה היעילה והאפקטיבית ביותר לעידוד הפחתת פליטות גזי חממה וליצירת ודאות בשווקים. תחשיבים שונים מראים כי מדיניות שאפתנית בהקשר זה עשויה להפחית את הפליטות בארץ בשיעור של עד 92% בשנת 2050, לעומת שנת 2005 [11]. יחד עם זאת, יש לדאוג לצעדים משלימים להקלה על הקבוצות שיישאו בנטל המס הזה. כמו כן חשוב לציין, שברוב העולם מס פחמן הוא על דלק בלבד, אך כדי להפיק ממנו תועלת מירבית, בעיקר כשהמיסוי על דלקים בישראל גם כך גבוה, יש למסות את כלל מקורות הפליטה, כגון מזון, הטמנת פסולת, טיסות ועוד.

על פי הספר הירוק- הערכה ומדידה של עלויות סביבתיות, שהוציא המשרד להגנת הסביבה, העלות של טון פליטות פד"ח בישראל היא 167 ₪ [23]. עלות זו מוגדרת כעלות חיצונית, דהיינו העלות המושתת על המשק בשל פליטות גזי החממה, והיא משקללת את הפגיעה הישירה והעקיפה הנגרמת לסביבה הטבעית והאנושית.

הפסקת ההשקעות בדלקים פוסיליים

משקיעים גדולים בעולם משנים את תיקי ההשקעות שלהם כך שחברות שלא נערכות לצמצם את הפליטות שלהן לא יזכו לאשראי מהמשקיעים. בישראל, חברת הביטוח מגדל הודיעה כי תצמצם השקעותיה בחברות מזהמות (חברות נפט וגז) ותפנה לאפיקים ירוקים יותר, עד להסטה מלאה של השקעותיה מהתחום הפוסילי בשנת 2030, אך יש לרתום את שאר המשקיעים המוסדיים לכיוון זה. כמו כן, הבורסה הישראלית השיקה לאחרונה שני מדדים המאפשרים השקעות סביבתיות יותר: מדד קלינטק ומדד "ת"א 125, אקלים נקי מדלקים פוסיליים" ותעודות וקרנות סל עוקבות מדדים אלו נמצאות בהכנה.

צמצום השימוש בדלקים פוסיליים

שימוש בדלקים פוסיליים הוא אחד מהגורמים המרכזיים לפליטות גזי חממה לצד מזהמי אוויר רבים.

לכן, יש לפעול לצמצום של השימוש בדלקים אלה במגוון מישורים:

1. הפסקת החיפושים של גז ונפט ביבשה ובים (בדומה למדינות, כמו דנמרק, שכבר הצהירו על מהלך כזה)
2. ביטול התוכנית להעברת דלקים מאיחוד האמירויות לאירופה דרך צינור נפט של קצא"א מאילת לאשקלון.
3. עידוד חישמול מערכות התחבורה הציבורית והפרטית.
4. עצירת פרויקטים פוסיליים חדשים: לרבות תחנות כח מונעות בגז, מתקני הנזלה, הקמת צנרות גז ונפט, פרויקטי פצלי שמן (באורון ובמישור רותם) ועוד.

 הסביבה הימית

שטח המים הטריטוריאליים והכלכליים של מדינת ישראל כמעט זהה לשטח היבשתי שלה. בשנים האחרונות המרחב הימי של ישראל משנה את פניו, והופך להיות צפוף יותר, כמעין דמות ראי של היבשה. לצד תעבורת כלי שייט קטנים וגדולים, אזרחיים וצבאיים, יש בים תשתיות שונות, כגון כבלי תקשורת וצינורות נפט, תעשיות, לדוגמה אסדות להפקת גז טבעי, אזורי חקלאות ימית, מתקנים להתפלת מים ועוד. כמו כן, קיימות תוכניות כאלה ואחרות להקמת איים מלאכותיים בים, שיאכלסו שדה תעופה, תשתיות או מתחמי מגורים.

הסביבה הימית מספקת מגוון שירותים החיוניים להמשך הקיום של המערכות האקולוגיות ושל האדם, וביניהם אספקת מזון, אספקת מים למתקני התפלה, ויסות אקלים וקיבוע פחמן תוך שחרור חמצן בתהליכי פוטוסינתזה, תיירות וספורט ימי ועוד. מנגד, הים משמש כר נרחב להפקה, הפרדה, הולכה והובלה של דלקים פוסילים מזהמים.

לאחרונה החלה מדינת ישראל לקדם תוכניות שונות בים לצד תוכנית רחבה ל"מדיניות המרחב הימי בישראל" [24], וכלי מדיניות למיצוי הפוטנציאל הכלכלי שבים. תהליך זה חייב להיעשות בראייה אסטרטגית, מושכלת ובת קיימא, תוך איזון נכון בין השימושים השונים ושמירה על מרחבים טבעיים בים לצד שיתוף ציבור.

חדשנות ויזמות

מדינת ישראל נתפסת בעולם כולו לא פעם כ"סטארטאפ ניישן", בשל החוצפה הישראלית, היזמות המקומית והיכולת לפתח, לקדם ולייצא טכנולוגיות. לצד ענף ההייטק הישראלי, התפתחו בשנים האחרונות ענפים נוספים כמו קלינטק, ביוטק, פודטק ואגרוטק [25]. לצד הסיכונים הגדולים שמשית משבר האקלים, הוא גם מציב סיכויים רבים והזדמנויות לפיתוח ומסחור של טכנולוגיות כאלה. השקעה לאומית בפיתוח של פתרונות וטכנולוגיות להפחתת פליטות גז"ח והתמודדות עם משבר האקלים תעמיד את מדינת ישראל בחזית המדעית והטכנולוגית במאבק במשבר. המסלול תומך. לאחרונה העמידה רשות החדשנות, בשיתוף המשרד להגנת הסביבה, מסלול תמיכה בתוכניות מחקר ופיתוח ובתכניות הרצה ("פיילוטים") בתחומי הגנת הסביבה, האקלים, אנרגיה מתחדשת, תחבורה חכמה, הגנת הסביבה הימית וכד' [26].

העברת סמכויות לרשויות המקומיות

מרבית הפעילות הכלכלית והחברתית מתקיימת בערים. הערים הן אלה שמנהלות ומתפעלות את המרחב הציבורי ונמצאות בקשר מתמיד עם תושביהן. העברת סמכויות בתחום הפחתת פליטות גזי חממה והיערכות למשבר האקלים לרשויות המקומיות תאפשר לקדם את הנושא ולחבר את התושבים לתהליכים. לאורך השנים האחרונות מקדם פורם ה-15, פורם הערים העצמאיות, פעולות ותוכניות בתחומי האנרגיה, הבניה הירוקה, התחבורה ועוד, לצד יישום "אמנת אקלים" ותוכנית "ברית ערים לאיכות חיים וסביבה", הכוללות מחויבות מעשית של כל אחת מהעיריות החברות בפורום להיערכות, תכנון וביצוע צעדים ממשיים להפחתת זיהום אוויר והגנת אקלים, על פי מתווה רב שלבי מוגדר וידוע מראש [27].

ב. אנרגיה

ייצור חשמל

ייצור חשמל מדלקים פוסיליים: פחם, נפט וגז טבעי, החל משלבי ההפקה של הדלקים ועד לשריפה שלהם (לתחבורה, לייצור חשמל ולהפקת חום), הוא הגורם המרכזי לפליטות גזי חממה בישראל. לכן, מעבר לאנרגיות מתחדשות, הינו יעד מרכזי להפחתת פליטות גזי חממה, לצד מזהמי אוויר רבים. בישראל שטופת השמש, האנרגיה המתחדשת הדומיננטית הינה אנרגיה סולארית, הדורשת לא מעט שטח וגם השלמה של אגירת אנרגיה בסוללות לשעות הלילה ולימי החורף. יחד עם זאת, בשל גודלה הקטן יחסית של המדינה וריבוי וצפיפות האוכלוסין, כמו גם הערכיות של השטחים הפתוחים והמגוון הביולוגי, קיימת העדפה לייצור חשמל סולארי על מבנים ובדו-שימוש בשטחים חקלאיים ואחרים.

בשנים האחרונות עשתה ממשלת ישראל מעבר מהיר משימוש בפחם וסולר לייצור חשמל לשימוש בגז טבעי- מעבר שמתוכנן להסתיים בשנת 2025. למעבר לגז טבעי יש תועלות רבות, ובעיקר הפחתת זיהום האוויר והגדלת היעילות האנרגטית בתחנות הכוח, אך תהליך ההפקה של הגז כרוך בפליטה של מזהמים לים ולאוויר. כמו כן, כיום מתברר שהפליטות הלא מוקדיות של הגז הטבעי עצמו- מתאן, שהוא גז חממה אגרסיבי, בכלל שרשרת האספקה שלו, קרי ההפקה, ההפרדה והשינוע של הגז, גבוהות ותורמות באופן ניכר להתחממות הגלובלית. כמו כן, כיום ברור שטכנולוגיות אגירת האנרגיה בשלות, ושהעלות לייצור קוט"ש חשמל בתאים פוטוולטאים עם אגירה, נמוכה מזו של ייצור קוט"ש חשמל באמצעות גז טבעי.

לאחרונה החליטה ממשלת ישראל לעדכן (בהחלטת ממשלה ולא בחקיקה מחייבת) את יעד האנרגיות המתחדשות לייצור חשמל שהוצבו במסגרת הסכם פריז ולהעלות אותו מ-17% ל-30% בשנת 2030. המשרד להגנת הסביבה הציע להציב יעד גבוה יותר של 40%, על בסיס עבודה שהראתה כי אפשר יהיה להקים מתקנים סולאריים על מבנים ושטחים בנויים ולייצר באמצעותם כ-43% מסך צריכת החשמל הצפויה בישראל לשנת 2030 [28]. יחד עם זאת, חשוב לציין כי המדינה לא עמדה ביעדי האנרגיות המתחדשות שהציבה בעבר, גם אם היו נמוכים מאוד, ובשנת 2020 עמד היקף ייצור החשמל בישראל מאנרגיות מתחדשות ובעיקר מאנרגיה סולארית על כ-6% בלבד [29]. לבסוף, שיתוף פעולה אזורי בתחום, עם ירדן, מצרים והרשות הפלסטינית, יכול לאפשר ייצור מקיים ויעיל יותר של אנרגיה סולארית, לצד חיזוק הקשרים בין המדינות [30].

תוכנית NZO-השל [21] מציגה יעד על: הפקת חשמל הנדרש לחברה וכלכלה מפותחת, תוך שמירה על הביטחון האנרגטי והפחתת הפליטות המזיקות לרמה מינימלית.

יעדים: 50% ב-2030 ו-95% ב-2050.

כלים: תכנון כולל ברמה הלאומית – תכנון ארוך טווח למעבר המדינה למשק אנרגיה דל פליטות תוך יצירת שתוף פעולה כולל של משרדי הממשלה השונים, המגזר המוניציפלי והמגזר העסקי.

1. מיצוי פוטנציאל הייצור הסולארי – קביעת תקני בנייה אשר יעודדו ואף יחייבו ייצור אנרגיה במבנים חדשים ויגדילו למקסימום הקמת מערכות PV בשטח בנוי.
2. אסדרת השימוש הדואלי (התקנת מערכות PV בנוסף לשימוש העיקרי של השטח ו/או המבנה), בכל השטחים המופרים המאפשרים זאת.
3. יצירת כלים להנגשת מידע לציבור על התקנת מערכות PV ומנגנונים למימונן.

התייעלות אנרגטית

אחת הדרכים היעילות להקטנת השימוש באנרגיה, וכיוצא בכך להקטנת פליטות גזי החממה, הינה שימוש מושכל ויעיל באנרגיה. הפחתת הצריכה מתבצעת על ידי התייעלות אנרגטית במבנים פרטיים ומבני ציבור, במרחב הציבורי ובתעשייה. התייעלות אנרגטית תורמת לחיסכון בעלויות, לשיפור איכות החיים, להפחתת זיהום האוויר ומקורות המים, להפחתת הנטל הכלכלי והתלות בייבוא אנרגיה ולהגברת העצמאות האנרגטית של המשק הישראלי.

כחלק מהסכם האקלים בפריז, מדינת ישראל התחייבה לצמצם לפחות 17% מצריכת החשמל עד שנת 2030 ביחס לצריכת החשמל הצפויה לפי תרחיש "עסקים כרגיל", ולהטמיע תקן ישראלי לבנייה ירוקה.

לפי מסמך "יעדי משק האנרגיה לשנת 2030" שפרסם משרד האנרגיה בשנת 2018 [31],

על מנת לעמוד ביעדי ההתייעלות האלה ידרשו אמצעי מדיניות שונים:

1. מנגנונים תעריפים להתייעלות אנרגטית– שימוש במנגנונים לעידוד הפחתת ייצור החשמל )קוט"ש נחסך- (NEGAWATT בקרב ספקי חשמל, יצרני חשמל, צרכני חשמל ובעלי רישיונות אחרים במשק החשמל.
2. מנגנוני סחר בתעודות התייעלות אנרגטית, לפיו המדינה תחייב יצרנים ו/או ספקי חשמל, לרכוש קוט"ש נחסך, כתוצאה מפרויקטים להתייעלות אנרגטית.
3. הטלת חובה חוקית על יצרנים וספקי החשמל לבצע פעולות לחסכון באנרגיה כחלק מתנאי הרישיון שלהם.
4. צעדים לחיוב בנייה מאופסת אנרגיה – בהמשך להתחייבויות מדינת ישראל במסגרת הסכם פריז והטמעתו של התקן הישראלי לבנייה ירוקה, מוצע לחייב 20%-10% מהמבנים בהתאם לסוגם (מגורים, מבני חינוך, מבני ציבור ומשרדים) לעמוד בעקרונות בנייה מאופסת אנרגיה.
5. עיר בת קיימא לאנרגיה – קידום עיר מודל לשימוש יעיל וחכם באנרגיה.
6. התייעלות בגופי ממשלה – הגעה ליעד של 17% כבר בשנת 2023. הטמעת יעדי דרוג אנרגטי לפי צריכה בפועל למבנים קיימים בישראל.

למותר לציין כי המנגנונים המוצעים לא יושמו ויעדים אלה לא הושגו [32].

 תנועתיות ותחבורה

ניידות ותעבורה הם מהמאפיינים המרכזיים של החברה המודרנית, ויש להם תועלות רבות הן מבחינה חברתית והן מבחינה כלכלית. אולם המחיר הסביבתי והאקלימי של מגזר התחבורה גבוה מאוד. מגזר התחבורה הוא אחד ממקורות פליטת גזי החממה המרכזיים במשק, וזאת מפני שהוא אחראי ליותר מ-40% מצריכת האנרגיה במדינה [33], כאשר רובה ככולה מבוססת על דלקים מזהמים. על כן, הפחתת נסועה פרטית על ידי קידום תחבורה ציבורית ושבילי אופניים והליכה, כמו גם מנגנונים לשיתוף ושותפות נסיעה, לצד מעבר לתחבורה (רכבת, אוטובוסים ורכבים פרטיים) המונעת על חשמל, יובילו להפחתה משמעותית מפליטות גזי החממה ומזהמי האוויר המשויכים למגזר זה. השקעה בתחבורה ציבורית וחלופית גם תגדיל את הנגישות והניידות במשק ואת השוויון בתעסוקה.

כאמור, בהסכם האקלים בפריז ישראל התחייב להפחת של עד 20% בנסועה במכוניות פרטיות. בשנת 2019 פורסמה תוכנית אסטרטגית-לאומית "לתנועה מקיימת במרחב העירוני", תנועה הכוללת תחבורה ציבורית, הליכה ורכיבה על אופניים וקורקינטים. מטרתה של התוכנית היתה להפחית את השימוש ברכב פרטי ע"י מציאת פתרונות יעילים עבור "הקילומטר האחרון" בערים הגדולות ובכלל. היעד שהתוכנית הציבה הוא כי 40% מהנסיעות במטרופולינים יתבצעו בתחבורה ציבורית [34]. אך דווקא בעת מגפת הקורונה עלו בחודש ינואר 2021 כמעט 50,000 כלי רכב פרטיים על הכבישים, שיא של כל הזמנים [35].

התכנית הלאומית לתחליפי דלקים, שהוצגה על ידי משרד ראש הממשלה בשנת 2016, שמה לה ליעד להקטין את השימוש בנפט בתחבורת ישראל ב-60% עד 2025,  תוך כדי תמיכה בטכנולוגיות ירוקות ובעיקר במעבר לתחבורה חשמלית [36]. כמו כן, התכנית שמה דגש על המזהמים העיקריים: משאיות, אוטובוסים ומוניות, שצורכים כ-30% מהדלק בישראל. יחד עם זאת המדינה לא רק שלא מתמרצת את הנושא אלא מכבידה את המיסוי על "רכבים ירוקים".

על פי דו"ח יעדי משק האנרגיה לשנת 2030 של משרד האנרגיה [31], החל משנת 2030 תיאסר כניסת כלי רכב מונעים בבנזין או בסולר לישראל, באופן מלא בסקטור הרכבים הפרטיים ובאופן חלקי בסקטור הרכבים הכבדים, בעיקר בקטגוריות משאיות במשקל עד 5.3 טון (רכבים מסחריים) והאוטובוסים. כמו כן תורחב קליטת רכבים מונעי גז טבעי דחוס (גט"ד) בסקטור הרכבים הכבדים ובעיקר בקטגוריית משאיות במשקל מעל 5.3 טון. להלן היעדים שנקבעו בתוכנית:

רכבים פרטיים: יעד חדירה לשנת 2030: 100% מהרכבים הפרטים החדשים שימכרו בישראל יהיו חשמליים. יעדי הביניים: 5% מהמכירות בשנת 2022 (ישראל אפילו לא מתקרבת ליעד זה), 23% מהמכירות בשנת 2025 ו-61% מהמכירות בשנת 2028.

רכבים כבדים: יעדי חדירה לשנת 2030 הינם: 60% ממכירת המשאיות המונעות גז טבעי דחוס (גט"ד) שמשקלן עולה על 5.3 טון, ו-20% מסך המשאיות שמשקלן נמוך מ-5.3 טון. יתרת המשאיות הקלות יונעו בחשמל.

עבור האוטובוסים יעד החדירה לשנת 2030 בגט"ד הינו 25% מסך מכירות האוטובוסים, והיתרה בחשמל.

לבסוף, הדיון חייב להיות רחב יותר מדיון על תחבורה בלבד, ולהתייחס לתנועתיות, כלומר לניידות ולנגישות במובן רחב יותר, ולהשפעה שלהם על צדק חברתי וסביבתי.

ג. ניהול פסולת

על פי המשרד להגנת הסביבה [37], פליטת גזי החממה הישירה מפסולת פריקה ביולוגית במטמנות היא משמעותית ושיעורה כ-3.7% מסך פליטות גזי החממה בישראל. יחד עם זאת, על פי דו"ח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הטמנת פסולת תורמת 7% מסך פליטות גזי החממה בישראל [38]. עיקר פליטות גזי החממה נובעות היום ממתאן הנפלט ממטמנות מפסולת פריקה ביולוגית, כאשר כיום אין כדאיות כלכלית ואין תשתיות מספקות לתפוס את המתאן ולייצור חשמל במטמנות. מדיניות בת-קיימא לטיפול בפסולת היא נדבך מרכזי במאמץ להפחית את פליטות גזי החממה של מדינת ישראל התורמים לשינויי האקלים.

היעדים שהציבה התוכנית בתחום:

1. מיקוד הטיפול בזרמי פסולת התורמים משמעותית לפליטת גזי חממה כגון פסולת אורגנית פריקה ביולוגית ופלסטיק.
2. פסולת אורגנית תופרד במקור, ולא תוטמן פסולת אורגנית לא מטופלת.
3. טיפול בפסולת האורגנית ייעשה בעיקרו במתקני עיכול אנאירוביים. בכך המתאן הנפלט מהפסולת האורגנית, שהוא המקור העיקרי לפליטת גזי החממה מסקטור זה, ייתפס וישמש כמקור לייצור אנרגיה מתחדשת.
4. כל המטמנות יעברו איטום ותפיסה של גזי חממה נפלטים ובכך אף תפחת דרמטית (בהיקף של לפחות 50%) פליטת גזי החממה ממטמנות קיימות.

ד. תכנון ובנייה

מבנים, פרטיים וציבוריים, הם שאחראים לרוב צריכת האנרגיה ופליטות גזי החממה בעיר. בשנים האחרונות התפתח ענף בנייה חדש, בנייה ירוקה, המשלב היבטים סביבתיים בשלבי התכנון והביצוע של הבנייה, מתחשב בנתונים הטבעיים של האזור (תנאי האקלים והטופוגרפיה) וחותר לחסוך משאבים ולהשתמש בחומרים מתאימים, מקומיים וממוחזרים. בנייה ירוקה מפחיתה את טביעת הרגל הסביבתית של מבנים ושל הסביבה העירונית, שכן היא שמה דגש על מבנים שמשמרים אנרגיה תוך התייחסות נכונה לכיווני שמש ורוח, הצללה ובידוד, מבנים שמשמרים מים בעזרת מערכות אגירה, ניקוז וחלחול של מים לקרקע, ושמפחיתים את כמות הפסולת והשפכים. אף שכיום בנייה ירוקה מצריכה לא פעם השקעה התחלתית מעט גבוהה מזו של בנייה רגילה, הרי שברור כי ככל שבנייה זו תהיה נפוצה יותר גם המחיר שלה ירד. לצד הרווח הסביבתי של הבנייה הירוקה, ההשקעה הכלכלית מחזירה את עצמה לאורך זמן ולאחר מכן אף נוצר חסכון כלכלי בזכות תפעול יעיל יותר של המבנה.

התקן הישראלי לבנייה ירוקה (ת"י 5281) הינו תקן מתכלל העוסק בכל תחומי הבנייה ומתייחס למגוון שיטות, תהליכים, חומרים ומוצרים משלה התכנון והפיתוח בשטח, דרך ביצוע הבנייה ועד לתמיכה ולתחזוקה [39]. מטרת התקן לקדם בנייה ידידותית לסביבה ובריאה למשתמש, המעודדת חסכון במשאבים, לרבות צריכת חשמל ומים ומיחזור פסולת, ומשפרת את תנאי המחייה בבניין. התקן המקיף כולל קריטריונים ממגוון נושאים ודיסציפלינות המחולקות לפרקים: אנרגיה, קרקע, מים, חומרים, בריאות ורווחה, פסולת, תחבורה, ניהול וחדשנות. עד לאחרונה התקן היה וולונטרי, והחל ממרץ 2021 נכנסה לתוקף תקנה ארצית חדשה, שתיושם בשטח בהדרגה, על פיה כלל הבנייה בארץ תהיה חייבת לעמוד בתקן ברמה של כוכב אחד לפחות.

על פי דו"ח של ועדת היגוי בין-משרדי בנוגע ל"אמצעים להפחתת פליטות גזי חממה וחיסכון אנרגטי עבור מגזר המבנים" [40], פוטנציאל ההפחתה מצמצום של צריכת חשמל במבנים ובמפעלים נאמד ב-7.1 מיליון טון פחמן דו-חמצני ביחס לתרחיש עסקים כרגיל בשנת 2030. בתוך כך פוטנציאל ההפחתה מצמצום של צריכת חשמל במבנים בלבד נאמד ב-5.9 מיליון טון פחמן דו-חמצני ביחס לתרחיש עסקים כרגיל בשנת 2030.

הדו"ח הציע חמש המלצות מרכזיות:

1. חיוב התקנה של מונים חכמים בזרם המבנים החדש והתקנה של מונים חכמים במלאי המבנים הקיים בשיעור של 10-25% שיביא להפחתה של 145 אלפי טון פד"ח בשנת 2030 (זהו שילוב של כלי רגולטורי וכלי אינפורמטיבי).
2. הכנה של מפרט מבנים מאופסי אנרגיה וחיובו בבנייה חדשה של מבנים של 1-2 יח"ד בלבד, שיוביל להפחתה של 250 אלפי טון פד"ח בשנת 2030 ;בעתיד יש לחשב את ההטמעה של אמצעים להתייעלות אנרגטית של המבנים לצורך "איפוס אנרגטי" (זהו כלי רגולטורי).
3. חיוב התקנה של מערכות לייצור אנרגיה סולארית במבני ציבור תוך פיתוח קרן השקעות של 500 מלש"ח, שיובילו להפחתה של 270 אלפי טון פד"ח בשנת 2030 לפי כושר ייצור מותקן של 305 מגה-וואט (זהו שילוב של כלי רגולטורי וכלי כלכלי).
4. חיוב התקנה של מערכות לייצור אנרגיה סולארית במבני מסחר תוך פיתוח מנגנון של ערבויות מדינה בסך 500 מלש"ח, שיובילו להפחתה של 270 אלפי טון פד"ח בשנת 2030. כמו כן ניתן להגיע להפחתה של 613 אלפי טון פד"ח נוספים באמצעות ניצול מכסות של רשות החשמל העומדות על 700 מגה-וואט בשיטת מונה-נטו; הוועדה הניחה שעד שנת 2030 מכסה זו תורחב (זהו שילוב של כלי רגולטורי וכלי כלכלי).
5. חיוב מדורג של תקן בנייה ירוקה 5281 במבני ציבור ומסחר, שיוביל להפחתה של 780 אלפי טון פד"ח בשנת 2030. נוסף לכך, חיוב מדורג להטמעה של אמצעים טכניים במבני ציבור ומגורים חדשים יביא להפחתה של 1,207 אלפי טון פד"ח בשנת 2030. כמובן, עמידה בתקן בנייה ירוקה תקזז את ההשפעה של הטמעת האמצעים הטכניים, למשל, התקנת מערכות בידוד, זיגוג, הצללה, אקלום, תאורה (זהו כלי רגולטורי).

 מעבר למבני המגורים יש חשיבות גבוהה לתכנון ולפיתוח של המרחב הציבורי, על התשתיות והשטחים הפתוחים והירוקים, בהתייחס לכמות ולאיכות שלהם, ולממשק בין המרחב הפרטי למרחב הציבורי. כמו כן יש חשיבות לנגישות ולזמינות של תשתיות סביבה בתוך העיר ובין ערים, מתחבורה ציבורית ועד מתחמי פנאי ונופש.

 ה. חקלאות ומזון

מגזר החקלאות אחראי לכ-20% מכלל פליטות גזי החממה של האנושות. ייצור מזון הוא תהליך עתיר משאבי חומר ואנרגיה, כאשר הפעילות החקלאית פולטת פרט לפחמן דו-חמצני משימושי אנרגיה שונים, מתאן, שמקור בגידול של בעלי חיים מעלי  גירה, והוא אחראי לרוב הפליטות במגזר החקלאות, וחמצן דו חנקני מדישון וכתוצאה מפליחה אינטנסיבית של הקרקע (1.5% מכלל פליטות גז"ח בישראל 2016). יחד עם זאת, אין כיום בישראל יעדים ספציפיים להפחתת פליטות במגזר החקלאות- לא מהגידול הצמחי ולא מגידול בע"ח.

בנוסף, לפי דו"ח של המשרד להגנת הסביבה בשיתוף עם בנק המזון הלאומי, לקט ישראל ו־BDO, אובדן המזון בישראל עומד על כ-35% מכלל המזון המיוצר, כאשר כ־6% מפליטות גזי החממה בישראל מקורן באובדן מזון [41].

אין בישראל תוכנית לאומית לצמצום צריכה, בכלל ולצמצום בזבוז מזון, בפרט.

ו. אדפטציה-היערכות לשינויי האקלים

בשל הרגישות והפגיעות הגבוהה של ישראל ועריה לשינויי האקלים, ובהמשך להחלטת ממשלה בתחום (החלטה מס' 474), הוכנה בשנת 2017 תוכנית פעולה לאומית להיערכות לשינויי אקלים [42]. התכנית הינה תוכנית המלצות לממשלה לאסטרטגיה ולפעולות משקיות שתכליתן היערכות והתמודדות עם שינוי האקלים ואירועי מזג אוויר קיצוניים המתרחשים והחזויים באזורנו. התוכנית הגדירה חמש מטרות אופרטיביות ובכל אחת ואחת מהן תוכניות פעולה מפורטות, בחתך של תחומים שונים הרלוונטיים למשרדי ממשלה שונים, למשל בריאות, חינוך, ביטחון, בנייה וכדומה. המטרה המרכזית של התוכנית היא צמצום הפגיעות בנפש וברכוש ובניית חוסן כלכלי, וזאת, בין היתר, על ידי ניטור מקרי תחלואה ותמותה וטיפול בקבוצות סיכון; יישום תוכנית אב למשק המים; היערכות בתחום ייצור ואספקת אנרגיה, ובתחומי הבנייה והתיירות; היערכות למניעה ולטיפול בשריפות יער; הגנת המגוון הביולוגי והמערכות האקולוגית; בניית הידע המדעי שישמש בסיס להחלטות; חינוך והסברה לציבור הרחב ועוד. בנוסף, הוקמה מנהלת להיערכות לשינויי אקלים, אך היא לא תוקצבה.

בשנת 2020 הציגה עיריית תל אביב תוכנית היערכות עירונית לשינויי האקלים, במסגרתה מיפתה את השפעות שינויי האקלים על העיר, האוכלוסייה, מערך השירותים והסביבה הפיזית, הגדירה משימות מפתח: קירור העיר וניהול המים, וקבעה מגוון כלים ופעולות למימושן [43]. בנוסף, כיום מתארגנות שותפויות אזוריות בנושא.

חשוב לציין כי כחלק מחקיקת האקלים חייבת להיות התייחסות ספציפית לנושא האדפטציה.