הגרינווש של חברת פצלי השמן רא"מ מחצבים מצליח להטעות את העיתונאים

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print
גרינווש

"גרי, תזכור, אם אתה מאמין לזה… זה לא שקר",  ייעץ ג'ורג' קוסטנזה לג'רי סיינפלד באחד הפרקים של קומדיית המצבים הפופולרית משנות ה-90. עבור תאגידים מזהמים בכלל ותעשיית הדלקים הפוסיליים בפרט, לא מדובר בהערה צינית אלא באסטרטגיה שיווקית.

כך למשל שברון, ענקית הדלקים המזהמים, ממתגת את עצמה כ"חברת האנרגיה האנושית" ויצאה לאחרונה במסע פרסום לפיו היא חלק מחזית המאבק במשבר האקלים. לא פחות. זאת כשבמציאות רק אחוז מזערי מפעילותה של שברון עוסק באנרגיה נקייה: 0.2% בלבד מהוצאותיה בין השנים 2010-2018 הוקדשו לפיתוח מקורות אנרגיה דלי פחמן. שברון היא יצרנית הדלקים הפוסיליים השלישית בגודלה בעולם ובשנת 2019 רק עלתה תפוקת הגז, הפחם והנפט המזהמים שהפיקה.

הקמפיין של שברון היה רחוק מהאמת באופן כה בוטה, עד שארגוני סביבה וחברה אזרחית בארה"ב כמו "גרינפיס" ו"גלובל וויטנס" תבעו את החברה באמצעות לשכת הסחר האמריקנית בשל הטעייה צרכנית. אולם הטעיות מהסוג הזה, המכונות "גרינווש" (התיירקקות בעברית) רווחות, ולרוע המזל, גם מצליחות לא אחת להפיל בפח את הציבור וגם את העיתונות.

אם שמעתם על רא"מ אבל לא שמעתם על פצלי שמן אלא על מיחזור פלסטיק, זה לא מקרה. זו בדיוק האסטרטגיה. גרינווש לפרצוף

פירושו של גרינווש הוא יצירת תדמית "ירוקה" ו"נקייה" לחברה מזהמת ומסוכנת, על ידי הבלטה חסרת כל פרופורציה של פעילות סביבתית זניחה ביחס לפעילות העסקית המזהמת. בשל חומרת המשבר האקלימי-אקולוגי והעלייה המתונה במודעות לנושא, נשמעת יותר ויותר הדרישה מהמזהמים ותעשיית הדלקים המאובנים בראשם, לשנות את דרכם ההרסנית והנצלנית. בתגובה, הפך הגרינווש לכלי שיווקי נפוץ עוד יותר בקרב התאגידים המזהמים למיגור ביקורת ציבורית והכשרת מהלכים רגולטוריים פסולים.

בישראל אנו עדים בימים אלו למהלך גרינווש נרחב וחריג בחוצפתו אותו מובילה "רותם אנרגיה מחצבים" (רא"מ), שחקנית חדשה הפועלת במרץ רב לקידום האישורים להקמת מפעל להפקת נפט מפצלי שמן (סלעים עשירים במינרלים) במישור רותם, כ-15 קילומטרים מים המלח. אם שמעתם על רא"מ אבל לא שמעתם על פצלי שמן אלא על מיחזור פלסטיק, זה לא מקרה. זו בדיוק האסטרטגיה.

הלוגו של רא"מ היא היעל, אולי החיה המזוהה ביותר עם ים המלח. הצבעים שבחרה הם כחול, לבן וירוק. מיזם הנפט שלה, כך היא מטיפה לכל עבר, הוא למעשה בשורה סביבתית והזדמנות כלכלית. אלא שהמקרה של רא"מ ממחיש כיצד גרינווש אינו רק מעשה פסול אתית ומוסרית, אלא יכול להיות סכנה ממשית לסביבה ולציבור.

"איזורי הכרייה נראים כמו שטחים ממאדים"

חזון הבלהות של רא"מ הוא להפיק בכל שנה בעשורים הקרובים כ-1.5 מיליון חביות נפט (קרוב ל-200 אלף טון, פי 200 מכמות הזפת שכיסתה את חופי ישראל), מ-1.8 מיליון טון פצלי שמן ו-200 אלף טון פסולת פלסטיק. אבל עבור בעל השליטה ברא"מ, איש העסקים האוסטרלי ג'ון קאסלה (ממשפחת ייננים אמידה, שאחד מבניה הואשם בסחר סיטונאי בסמים), זהו רק צעד ראשון בדרך להפוך את האזור כולו למתקן פטרוכימי ענק שיפיק מיליארדי חביות נפט.

כן, אלו המספרים: פסולת הפלסטיק תהווה 10% בלבד מחומר הגלם להפקת הדלק המזהם. אבל מיתוג הפרויקט מדבר רק על דבר אחד: פלסטיק. אגב, יחס הפלסטיק והפצלים אינו מפתיע: על פי מחקרים שונים, דלק המופק מפסולת פלסטיק נחשב לדלק ירוד במיוחד, עמוס במזהמים רעילים ויש למהול אותו בדלק פוסילי בתולי כדי להתאימו למגוון שימושים.

הר אפר ליד אתר פצלי שמן באסטוניה (צילום מסך)

הר אפר ליד אתר פצלי שמן באסטוניה (צילום מסך)

הר פסולת ליד אתר פצלי שמן באסטוניה (צילום מסך)

הר פסולת ליד אתר פצלי שמן באסטוניה (צילום מסך)

מקור מים מזוהם ליד אתר פצלי שמן באסטוניה (צילום מסך)

מקור מים מזוהם ליד אתר פצלי שמן באסטוניה (צילום מסך)

הסטת הדיון למיחזור הפלסטיק היא בדיוק הדבר אליו מכוונים ברא"מ. בחברת האנרגיה לא רוצים שידברו על כך שכריית פצלי שמן ידועה לשמצה כשיטה ההרסנית ביותר להפקת נפט: היא מרעילה את הקרקע, מבזבזת כמויות אדירות של מים, מזהמת את האוויר ומסוכנת לאקלים. גם מבחינה עסקית מדובר במוצר נחות ויקר.

הכרייה, הגריסה והשריפה של פצלי השמן מייצרות זיהום אוויר עצום הכולל חומרים רדיואקטיבים ותוצר לוואי של אפר רעיל. האיחוד האירופי מגדיר את האפר מפצלי השמן כפסולת מסוכנת המכילה כמויות גדולות של סולפטים, מתכות כבדות וחומרים אורגניים נדיפים, רעילים ומסרטנים. נוסף על כל אלה, הכרייה גם דורשת שטחים עצומים שהופכים להיות אחר כך לא שמישים. באסטוניה, המקום היחיד בעולם בו נעשה שימוש נרחב בשיטה מיושנת זו, פעילי סביבה מסבירים שי"איזורי הכרייה נראים כמו שטחים ממאדים".

הפרויקט הנוכחי של חברת רא"מ צפוי לייצר כ-1,300,000 טון אפר רעיל, כל שנה. כן, הבנתם נכון: רא"מ מתכננים לקחת 200 אלף טון של פסולת פלסטיק שהייתה מיועדת להטמנה (כלומר, לא הפסולת הבעייתית שעושה את דרכה לטבע ולים), כדי שבסוף התהליך תתקבל פי 6.5 יותר פסולת, מסוג הרבה יותר מסוכן. לתהליך ייצור זה קוראים ברא"מ בשם המתיירקק "כלכלה מעגלית".

עוד הטעייה: "כלכלה מעגלית"

כן, חברת פצלי השמן רא"מ לא מסתפקת בכך שהיא מציגה את עצמה כחברה למיחזור פלסטיק, היא מתעקשת לשבור את שיאי הציניות כשהיא מתהדרת בכך שהיא דוגמה ל"כלכלה מעגלית", עוד "באז וורד" מעולם הכלכלה המקיימת, המקנה תחושה ירוקה ובת קיימא ובעיקר – כזו שהרוב המוחלט של האנשים אינו יודע מה בדיוק היא אומרת.

אכן, ברא"מ מבקשים להחזיר את פסולת הפלסטיק לחומר הגלם ממנו היא נוצרה – הנפט. אלא שהנפט מזהם בין אם הוא מושלך כמוצר פלסטיק ובין אם הוא נשרף במנוע המכונית. בנוסף,  תהליך הפקת הנפט מהפצלים הוא ליניארי לכל דבר: לאחר כריית הפצלים וחימומם נותרות ערימות גדולות של פסולת מסוכנת וחסרת כל שימוש, בעוד שכלכלה מעגלית תוכננה כאלטרנטיבה למודל יצרני בזבזני המתבסס על שימוש בכמויות גדולות של חומרים, תוך התעלמות מזמינותם העתידית והשפעת צריכתם והשלכתם בהווה.

כלכלה מעגלית נשענת על חידוש משאבי הטבע, על רכיבי מוצר שאינם מסכנים את האקלים ובעיקר – היא שואפת לנתק את הקשר בין התפתחות וצמיחה כלכלית לצריכת משאבים ממקורות מתכלים, תוך מיזעור סיכונים אקולוגיים. בקיצור, אין שום קשר בין כלכלה מעגלית לבין פרויקט פצלי השמן של חברת רא"מ.

סוחרי הספק של רא"מ

רא"מ היו רוצים לקבל תמיכה של ארגון סביבה כלשהו, אבל מה לעשות – ישנה תמימות דעים בקרב ארגוני הסביבה כי מיזם הפקת הנפט של רא"מ מסוכן ומיותר. אז מה עושים תאגידים מזהמים במקרים כאלה? מגייסים דמויות בעלות רקורד סביבתי שיעניקו את החותמת שלהם תמורת תשלום. במקרה של רא"מ גוייס ד"ר ישעיהו בר אור, לשעבר המדען הראשי של המשרד להגנת הסביבה; ח"כ ויו"ר ועדת הכלכלה לשעבר איתן כבל ומנכ"לית "אדם טבע ודין" לשעבר עו"ד ציפי איסר איציק.

בכך רא"מ מקווים לא רק לשכנע שהפרויקט של הפקת נפט מפצלי שמן הוא "ירוק", אלא בעיקר שבנושאים סביבתיים כולם מבולבלים והנה יש דעות לכאן ודעות לכאן.

המפעלים במישור רותם (צילום: גרינפיס ישראל)

המפעלים במישור רותם (צילום: גרינפיס ישראל)

מאז ומתמיד תאגידים מזהמים משקיעים משאבים עצומים בגיוס סוללות של יחצנים, פרסומאים, לוביסטים, עורכי דין ומומחים מטעם, המשתמשים במגוון רחב של כלים שיסייעו למעסיקיהם לצבוע פרויקט שחור בירוק. כך הם תופסים שתי ציפורים במכה אחת – גם חומקים מעיקרון "המזהם משלם" וגם ממרקים את מצפונם.

ב-31 למאי תתכנס הוועדה המחוזית דרום לתכנון ובנייה, לדיון נוסף בנוגע למיזם הנפט של רא"מ. מי שיקדיש זמן לבחינת פרטי המיזם, לא יתבלבל מסיפורי המעשיות של רא"מ ויבין שלא מדובר בפתרון חדשני לבעית זיהום הפלסטיק אלא במפעל לייצור נפט בשיטה מיושנת ומזהמת במיוחד. ישנם גם עיתונאים ומומחים שעשו זאת.

הגרינווש חסר העכבות של רא"מ הופך למסוכן כאשר הוא פוגש בעורכים ובכתבים עמוסים לעייפה, במערכות תקשורת החסרות מומחיות או אפילו ידע בסיסי בנושאים סביבתיים במקרה הטוב, ונתונות להשפעה זרה במקרה הרע. כך זכה המיזם המזהם לטורים וכתבות מפרגנות ב-ynet, "הארץ", N12 ועוד.

הסכנה גדולה עוד יותר כשמעגל ההון-עיתון-שלטון יושלם, ומסע הגרינווש שכבש את העיתונות יפגוש פוליטיקאים ציניים ואופורטוניסטים שיושבים במוקדי קבלת ההחלטות.

אודי אבני הינו דובר גרינפיס ישראל.

סרטונים נבחרים

כתבות נבחרות

הרשמה לניוזלטר

דילוג לתוכן