נתניהו, השמע קול

יתרה מזו, התחייבותו של נתניהו באותו מעמד לייצר לפחות 33% מהחשמל שלנו מאנרגיה סולארית עד ל-2030, נוגדת החלטת ממשלה שהתקבלה אך חודשיים קודם לכן, בה ההתחייבות היא לרף של 26% בלבד.

יש לציין כי הצעת המחליטים שהגיש המשרד להגנת הסביבה הינה צנועה למדי בהשוואה בינלאומית, שכן המשרד הציע להפחית (עד לשנת 2050) 85% מהפליטות שנמדדו בשנת 2015, שעה שכשני שלישים ממדינות העולם כבר התחייבו להפחתה מוחלטת של הפליטות עד לשנה זו (Net Zero). יעד של 85% הפחתה הוגדר בהצעת המשרד להגנת הסביבה גם עבור מגזר החשמל והוא, בין השאר, זה שקומם את משרד האנרגיה והשר שטייניץ בראשו, שנהנה מגיבוי של משרדי האוצר, החקלאות והתאחדות התעשיינים.

סלעי המחלוקת מתמקדים בשני מישורים – האחד מתרכז ביעדים עדכניים לייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות שביקש המשרד להגנת הסביבה ליישם בהזדמנות זו, והשני במנגנון פיקוח ובקרה על יישום ההחלטה ומניעת פעילות סותרת. נבאר.

מלכודת הגז

בעולם כולו ברור כיום שכדי לייצר חשמל נטול פליטות גזי חממה, יש לייצרו מאנרגיה מתחדשת – השמש, הרוח, זרימת המים, חום האדמה ועוד. אבל משרד האנרגיה נמצא קונספטואלית במקום אחר לחלוטין. השר שטייניץ, המכנה עצמו "שר הגז", הכריז בחודש שעבר כי ישראל תזדקק לגז ב-30 השנים הקרובות וכי "הגז הטבעי הוא אנרגיה ירוקה מאד".

משרד האנרגיה, שרק לאחרונה כינה את הטכנולוגיה של אגירת אנרגיה סולארית בסוללות "טכנולוגיית בוסר", למרות שהיא כבר מיושמת ברחבי העולם, משקיע דווקא בחיפוש אחרי פתרונות דוגמת תפיסת פחמן (CCS), כדי להתגבר על פליטות גזי החממה הצפויות ממשק אנרגיה שיתבסס על גז טבעי כמקור עיקרי. זאת למרות שהינן באמת טכנולוגיות בוסר, יקרות מאוד ולא מוכחות.

המשמעות היא המשך הזרמת משאבים עצומים לצורך פיתוח משק האנרגיה הפוסילי – תחנות כח גזיות, תחבורה מבוססת גז, תחנות דלק גזיות, צנרות גז ונפט, מתקני הנזלה לגז, המשך קידוח גז ונפט בים וביבשה, פרויקטי פצלי שמן ועוד, כולם מזהמים ופולטים גזי חממה. ישנם כיום בישראל כ-200 פרויקטים מסוג זה, מרביתם בדמות תחנות כח גזיות זעירות בשכונות מגורים ובסמוך לבתי חולים ומפעלים. 

הקושי הסביבתי במדיניות שמקדם משרד האנרגיה הינו כפול. ראשית, שריפת דלקים פוסיליים, לרבות גז, גורמת לפליטות מזהמי אוויר, לתחלואה ולתמותה, מה שנחסך מאיתנו בעת השימוש באנרגיה מתחדשת. לתחלואה זו יש גם אספקט כלכלי ניכר ומדיד.

שנית, כלל לא בטוח שגז טבעי עדיף על פחם מבחינת פליטת גזי חממה. מחקרים רבים בעולם אומדים את פליטות המתאן – גז חממה עוצמתי מאד, שהינו המרכיב העיקרי בגז הטבעי – ב-3%-6% בממוצע (לאורך שרשרת ההפקה, ההולכה, האחסון, הזיקוק של תוצרי הלוואי והשריפה בתחנות הכח ובמפעלים). משמעות הדבר היא כי  גז טבעי לעתים קרובות מסוכן לאקלים יותר מאשר פחם. שטייניץ מתהדר בכך שישראל היא המובילה העולמית בקצב ההיפטרות מפחם, אבל על פי אותם מחקרים אנחנו מחליפים נבלה בטריפה, מקבעים את פליטות גזי החממה שלנו ואף מחריפים אותן.

שר הגז גם מתהדר בכך שישראל הינה מובילה עולמית באנרגיה סולארית, למרות שבמציאות ישראל לא עמדה עד היום ביעדים שהציבה לעצמה, ושעה שבסוף 2019 פוטנציאל ייצור החשמל שלה מאנרגיה מתחדשת עמד על כשליש מהממוצע בעולם (ואם מתייחסים לייצור בפועל – כמחצית מהפוטנציאל התיאורטי האמור).

משרד האנרגיה נגד העולם

הנקודה השנייה סביבה מתקיים ריב ומדון בין משרדי הממשלה היא הסמכויות של מנגנון המעקב והבקרה. משרד האנרגיה, כאמור, מקדם שורת פרויקטים פוסיליים המקבעים אותנו להתמכרות לגז ב-30 השנים הקרובות לפחות. פרויקטים מסוג זה מקודמים גם בימים אלו ולמשרד האנרגיה אין כל כוונה לעצור ולשנות מגמה, בניגוד גמור לתפיסתו של המשרד להגנת הסביבה שגורס כי יש לעצור כבר כעת כל פרויקט פוסילי חדש או למצער לבחון חלופות נקיות וזולות יותר לאותו פרויקט, עמדה הנתמכת על ידי משרד הבריאות.

נזכיר כי ההתחייבות המרכזית של ממשל ביידן, שחזר להסכם פריז כבר ביומו הראשון, היתה להתמודד עם משבר האקלים, המאיים על עתיד האנושות. האמריקאים התחייבו להפסיק כליל פליטות ממגזר החשמל כבר ב-2035 ומכל המגזרים ב-2050. האירופאים הגביהו את הרף הקודם שלהם והתחייבו להפחתה בת 55% עד לשנת 2030.

נזכיר גם כי מס פחמן שיושת במדינות אלו ונוספות, יכביד מאד על היצואנים הישראלים אם לא ייערכו בהתאם. יתרה מזו, הסכמי הסחר של ישראל עלולים להיפגע, ככל שלא תיערך למציאות החדשה. מנקודת מבט זו, הגיבוי של התאחדות התעשיינים לעמדתו של השר שטייניץ נראית תמוהה עד למאד, שכן קידום הצעת המחליטים האמורה הינו בראש ובראשונה אינטרס שלהם.

לטפל בתפוח האדמה הלוהט

מתחילת 2021 נקבעו מספר פגישות בין נתניהו, שנדרש לנושא, לבין השרים הרלוונטיים ובינם לבין עצמם. פגישות אלו נדחו מפני נושאים בוערים אחרים על סדר היום, כאילו שהעולם עצמו אינו בוער, כאילו מאז תחילת המאה לא נצפית עלייה משמעותית באסונות טבע ברמה הגלובלית. כאילו ישראל לא נמצאת באזור שעתיד להיות מושפע יותר מאחרים ממשבר האקלים.

מעבר להשלכות הפוטנציאליות הדרמטיות של עליית הטמפרטורה, הפחתת כמות הגשמים והצפת חלקים ממישור החוף כתוצאה מעליית פני הים, השלכות משבר האקלים באזורנו מתרגמות חיש קל להשלכות ביטחוניות – פליטים על הגדרות, בחפשם אחר מקורות מים ומזון.

באווירת סוף קורס, תחת משבר בריאותי וכלכלי כבד (שעלול להתגמד ליד השלכות משבר האקלים) ובהיעדר קשב ממשלתי, ישראל ממשיכה להתבזות בקרב הקהילה הבינלאומית, לסכן את עתידה, את כר החיים עבור הדורות הבאים ואת היכולת של כלכלתה להתמודד בעולם דל פחמן.

טוב יעשה נתניהו אם יתפנה לטפל בתפוח האדמה הלוהט המונח על שולחנו, ייצמד להצהרותיו מחודש דצמבר, יטיל את כובד משקלו על משרד האנרגיה הממאן להתעדכן בהתפתחויות הגלובליות ויעביר הצעת החלטה מוסכמת, אמיצה ומרחיקת ראות. ילדי ישראל יוקירו לו תודה גדולה על כך. למעשה, בעיני רבים מהם, אין בפניו משימה חשובה מזו.