התאחדות התעשיינים – האם אתם שומעים?

התאחדות התעשינים האם אתם שומעים

המספרים ומה שמאחוריהם

הי, התאחדות התעשיינים, שומעים?

קראתי את המכתב שלכם בתגובה למכתב של ראשי הרשויות במפרץ חיפה לראש הממשלה לקראת ההחלטה של ועדת המנכ"לים שדנה בעתיד התעשייה הפטרוכימית במפרץ חיפה, ואני רוצה רגע להתעכב על הכמות ועל האיכות, כלומר על המספרים ועל מה שמאחוריהם.

הזיהום מהתעשייה משמעותי וגורם לתחלואה ולתמותה

ראשית, חשוב לציין שאכן בעשורים האחרונים חברות הכימיה עברו שידרוג, אך רק חלקי, והפחיתו את הפליטות, ואני לא יודע אם זה בשל המעבר לידיים פרטיות, כפי שאתם מציינים, או בשל רגולציה ולחץ ציבורי, אבל זה באמת לא חשוב.
אולם באותה נשימה חשוב לומר שגם לאחר כל ההפחתה, הזיהום מהתעשייה עדיין משמעותי וגורם לתחלואה ולתמותה.

נקודה שנייה, לגבי הזיהום מהנמל.
אתם צודקים, יש זיהום מהנמל, ובמשך שנים ועדין המשרד להגנת הסביבה לא מכמת את הזיהום נכון. אבל הכמות, כלומר המספרים, הם לא המספרים שאתם מציגים, והאיכות, כלומר אופי המזהמים והפיזור שלהם גם הם שונים. ובכלל, לא צריך לעשות תחרות מי יותר מזהם, צריך להפחית את כל מקורות הזיהום ובעיקר לעמוד בדרישות החוק.
וחשוב לזכור, ככלל אצבע, שהזיהום שנפלט מהמגזרים השונים מורכב ממזהמים שונים ומגוונים, ואין דין תחמוצת גופרית או תחמוצת חנקן כדין בנזן מסרטן. 
 

ההתייחסות לטיעונים ממכתב התאחדות התעשייה 

ולטיעונים עצמם:
"כיום עלות הנזק הסביבתי הנגרם מפליטת מזהמים מכלל מפעלי התעשייה במפרץ חיפה מהווה 10% בלבד, לעומת 59% של התחבורה הימית ו-27% של התחבורה היבשתית."
 

אני לא יודע מאיפה המספרים הללו,
הרי עלות הזיהום מחושבות לפי הפליטות במכפלת העלות לכל מזהם, והן לא משקפות רק את התמותה והתחלואה, אלא גם את הפגיעה בסביבה הטבעית, למשל, ולא מתייחסות לפיזור במרחב ולפליטות לא מוקדיות ועוד ועוד.

אז בואו נדבר בזיהום-זוכרים: כמות ואיכות (עם המספרים שיש כרגע-כי אין ברירה). 

לפי מצאי הפליטות של המשרד להגנת הסביבה עבור העיר חיפה, שמתייחס לפליטות של כל מקורות הזיהום: התעשייה, ייצור חשמל, התחבורה, מטש"ים, מטמנות, רפתות ולולים ועוד, יש מזהמים שבהם הפליטות מהתחבורה היבשתית והימית גבוהות מהתעשייה (ללא מגזר ייצור החשמל), למשל במקרה של חלקיקים, ויש כאלה שהפליטות מהתחבורה נמוכות יותר מהתעשייה, למשל במקרה של חומרים אורגנים נדיפים. 

בעבודת דוקטורט של אליקים בן חקון, שבוצעה בטכניון והוגשה לפני כשנה, עבודה מפורטת שפורסמה לאחרונה והוצגה למשרד להגנת הסביבה ולוועדת המנכ"לים, נבחן באופן מקיף ומעמיק היקף הפליטות מנמלי הים בישראל, וכן בוצעה השוואה בין הזיהום מהנמל בחיפה לתעשייה בחיפה (לרבות תחנת הכוח). ההשוואה מוצגת באיור שמטה. 

השוואה בין הזיהום מנמל חיפה לתעשייה בחיפה

תוצאות ההשוואה בין הזיהום מנמל חיפה לתעשייה בחיפה 

התוצאות ברורות מאוד:
במרבית המזהמים הפליטות מהתעשייה גבוהות מהפליטות מהנמל. למשל במקרה של חומרים אורגאנים נדיפים שאינם מתאן (NMVOC) ובהם גם חומרים מסרטנים כמו בנזן, מדובר על 90% ומעלה ממקורות תעשייתיים. רק במקרה של תחמוצות גופרית (SOX) הפליטות מהתעבורה בנמל גבוהות יותר, אבל צריך לזכור שני דברים: (1) כפי שכתוב בעבודת הדוקטורט, מרבית הזיהום הוא מאוניות שממתינות לכניסה לרצי, כלומר רחוק יותר מהעיר, ולא כמו הזיהום מהתעשייה שצמודה לעיר-איכות זוכרים. (2) השנה סוף סוף נכנס תקן לדלק דל דל גופרית לאוניות, מה שיפחית את הזיהום של תחמוצות גופרית בכ-70%.
 
הטענה השניה היא כי "על פי דו"ח שהוכן לאחרונה עבור המשרד להגנת הסביבה ופורסם אך לאחרונה, המתייחס לפגיעה הבריאותית הנובעות מפעילות תחבורתית (לא כולל פעילות נמלית ורכבתית) הינו פי שמונה גבוה מאשר תמותה הנובעת מפעילות תעשייתית."
אבל רגע, הנתונים במחקר הם מ-2015, ובהחלטת ממשלה מס' 529 מספטמבר 2015 נקבעו צעדים ויעדים לתוכנית לאומית לצמצום זיהום אוויר ולהפחתת סיכונים סביבתיים באזור מפרץ חיפה לשנים 2020-2015, שעל פי המשרד הובילה לירידה משמעותית בזיהום התעשייתי אך גם התחבורתי.
 
לפי המשרד – "מאז 2015 חל שיפור בכל הפרמטרים במפרץ חיפה. כך למשל, בעקבות פעילות המשרד להגנת הסביבה בחיפה במסגרת התוכנית הלאומית לאזור, נרשמה הפחתה של 56% מפליטות המזהמים האורגניים הנדיפים בשנות התוכנית – שכוללים חומרים מסרטנים – מעבר ליעד שהוצב. בנוסף, פליטות תחמוצות החנקן הופחתו בשנות התוכנית (2015-2018) ב-26%, החלקיקים ב-13% ותחמוצות הגופרית ב-10%. השקת אזור מופחת פליטות בחיפה מתחבורה, שאליו אין כניסה לרכבי דיזל מזהמים, הובילה לירידה של 24% בשיעור הפיח השחור באוויר בשנה האחרונה ושל 34% מאז השקת אזור מופחת פליטות בעיר. בנוסף, מאז איסור כניסה לרכבי דיזל מזהם לאזור המגורים נרשמה ירידה של 19% בריכוזי תחמוצות החנקן – מזהם אופייני לתחבורה."
 

בנוסף, בפרסום של המחקר המדובר –  "הערכה כלכלית של העלויות הבריאותיות כתוצאה מתרומת מזהמי אוויר נבחרים במפרץ חיפה", שבוצע על ידי החוקרים פרופ' ניר בקר, ד"ר קרן אגאי-שי, ד"ר יוסי אראל, ד"ר גד שפר ועשהאל גרינפלד, במימון המשרד, המשרד מציין כי "יש להדגיש שתוצאות המחקר משקפות את תמונת המצב בשנת 2015 בלבד. כמו-כן, לא נלקחו בחשבון פליטות מנמל חיפה ולא נעשתה הערכה כלכלית למזהמים אורגנים נדיפים, שלא נכללו במצאי הפליטות בשנת 2015.

כדי לקבל תמונת מצב עדכנית, יהיה צורך לערוך ניתוח מחודש עם כלי העבודה שפותחו במחקר זה וליישם על הנתונים שהצטברו עד היום." כלומר לא לקחו בחשבון את כל המזהמים, ולכן הגיעו למסקנה שהגורם העיקרי לתמותה הן תחמוצות חנקן, שאופייניות יותר לשריפת דלקים ולתחבורה, ולא מזהמים אורגאנים נדיפים כמו בנזן, שאופייניים יותר לתעשייה.
 

על ההשוואה לפיצוץ האיום בלבנון

לגבי ההשוואה לאירוע האיום שהתרחש בלבנון, פיצוץ של כמות גדולה של דשן בנמל, אכן, אני מסכים שהסטנדרטים כאן מחמירים הרבה יותר, ואין מקום להשוואות. אולם, כשאתם מצטטים את סקר הסיכונים המצרפי לסיכוני חומרים מסוכנים שנעשה חיפה, ואת "תוצאות הסקר שמראות כי אין רצפטור ציבורי המוגדר בסיכון לא קביל על פי קריטריונים בין-לאומיים מחמירים", חשוב לזכור שמדובר רק בחלק ראשון של הסקר, על הפעילות בשגרה, וכולנו מחכים עוד לחלק השני, שהיה כבר צריך להתבצע מזמן, ובו יש לבחון אירועים כגון רעידת אדמה ותרחישים ביטחוניים.
ועוד דבר קטן ואולי יותר חשוב מהכל, יש כל כך הרבה נתונים וכל כך הרבה מחקרים עם הנחות כאלה ואחרות, אבל אף אחד לא יודע מה מצב איכות אוויר במפרץ חיפה ומה ההשפעה שלו על הבריאות בחיפה. למה? כי המדינה לא דאגה למסד נתונים מסודר ולמחקר שיטתי.
 
ומילה אחת קטנה בסוף, איך זה שעם כל הרצון הטוב והאוריינטציה הסביבתית, לא שמעתי פעם אחת את ההתאחדות התעשיינים בקריאה תקיפה נגד מפעל מזהם או חורג?

סרטונים נבחרים

כתבות נבחרות

הרשמה לניוזלטר

דילוג לתוכן