ארגוני הסביבה קוראים לישראל כ"ץ לתמוך בהצעת המחליטים לכלכלה דלת פחמן

לקראת תום 2020 הציג המשרד להגנת הסביבה הצעה למעבר לכלכלה דלת פחמן ף בהתאם להתחייבותה של מדינת ישראל בהסכם פריז עליו חתמה ב- 2015. הצעה זו כוללת יעדים לשנים 2030 ו-2050 עבור הפחתת פליטות בסקטורים השונים, וכן בחינת מנגנונים לתמחור העלויות הסביבתיות הכרוכות בפליטות גזי חממה לרבות פחמן. 

ב- 6.1.2021 פנו כעשרים ארגוני סביבה  במכתב לשר האוצר ישראל כ"ץ, וקראו לו לתמוך בהצעת המחליטים למעבר לכלכלה דלת פחמן שיזם המשרד להגנת הסביבה ולצרף בכך את ישראל למרבית המדינות בעולם שכבר עשו כן ואף קבעו יעדים מחמירים יותר.

על המחלוקת הקיימת במשרד האוצר בנושא המעבר לכלכלה דלת פחמן בעת של משבר אקלים

הארגונים הופתעו לגלות כי חלק מהגורמים המקצועיים במשרד האוצר מתנגדים לתכנית לכלכלה דלת פחמן, אשר גובשה על בסיס תהליך עבודת עומק מקצועית בת שנתיים, בשיתוף משרדי ממשלה שונים לרבות נציגי משרד האוצר, גופי מחקר, אנשי אקדמיה, ארגוני החברה האזרחית, וחוקרים מארגון ה– OECD.

המשרד להגנת הסביבה הציג בתהליך זה את אסטרטגיית המעבר לכלכלה דלת פחמן שהוא מקדם, כולל היעדים לשנים 2030 ו-2050 עבור הפחתת פליטות וייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות, וכן את הצורך בתמחור פחמן. אסטרטגיה ויעדים המגובים במחקרים מעמיקים שנעשו על ידי המשרד להגנת הסביבה ובנק ישראל וכן בהמלצות ה- OECD לישראל, שהינם נמוכים מאלו שהומלצו על ידי ארגוני הסביבה השונים לרבות ע"י פרויקט  -NZO תכנית לאומית לאנרגיה מתחדשת בהובלת צוות מומחים רב-תחומי.

הארגונים העלו את התהייה מדוע בזמן המשבר הבריאותי-כלכלי החמור שידעה ישראל בעשורים האחרונים, מתנגדים חלק מפקידי משרד האוצר להפקיד בידי השר את הסמכות לבחון את הפנמת העלויות השליליות של פליטת פחמן, אם במיסוי פחמן אשר לפי בנק ישראל, צפוי להגדיל את הכנסות המדינה בכ-7.5 מיליארדי ש"ח בשנה ממיסוי על ייצור חשמל, ובכ-4.7 מיליארדי ש"ח לשנה ממיסוי על הדלקים המשמשים לתחבורה, או בכל כלי מדיניות או מיסוי אחר.

הארגונים בקשו להציג בפני השר את את הנתונים והעובדות, על מנת שיוכל לקבל החלטה ולתמוך במעבר לכלכלה דלת פחמן, למען עתידם ורווחתם של אזרחי ישראל.

על השלכות משבר האקלים על הכלכלה בישראל

בשנה האחרונה אנו מתמודדים עם ההשלכות הקשות של משבר הקורונה על הכלכלה הישראלית. כל ההערכות מצביעות על כך שמשבר האקלים צפוי לזעזע את הכלכלה העולמית בכלל, ואת זו של ישראל בפרט, בסדר גודל משמעותי הרבה יותר מאשר המשבר הנוכחי.

בדו"ח הערכת סיכונים גלובליים שפרסם השנה הפורום העולמי לכלכלה, דורג סיכון משבר האקלים בראש הרשימה. הבנק הלאומי הבריטי פרסם דו"חות מפורטים על העלויות האדירות של משבר האקלים, וכך קובעים גם דו"ח מקינזי ודו"חות של גופים כלכליים בינלאומיים נוספים.

בישראל, עלויות משבר האקלים בתרחיש 'עסקים כרגיל' מוערכות בכ-9.8 מיליארד ש"ח לשנה, וזאת בעקבות פגיעה במקורות מים, נזקי  שטפונות, נזקים לתיירות ים וחופים ולתשתיות, ופגיעה בחקלאות, וללא הנזקים שייגרמו למגזרים האחרים, כמו בריאות, משק האנרגיה ותשתיות נוספות, אשר טרם הוערכו.

שינוי במגמה בהיערכות למשבר האקלים בעולם – ומה בישראל? 

כחלק מההיערכות למשבר האקלים, על מדינת ישראל להיערך למהפך המתחולל במשק האנרגיה ובכלכלה העולמית. למעלה מ- 120 מדינות כבר החלו במעבר לכלכלה מאופסת פליטות עד 2050, מתוכן 46 מדינות אף גיבשו תוכניות יישום מקיפות וקיבעו זאת בחקיקה או בהחלטות מחייבות.

בחירתו של ג'ו ביידן לנשיא ארה"ב היא נקודת מפנה משמעותית, המעידה על כך שהמגמה הנוכחית צפויה להתעצם בשנים הקרובות ביתר שאת. ביידן הצהיר כי ארה"ב בהובלתו תחזור להוביל את הסכם פריז, והתחייב לקדם תוכנית שאפתנית הכוללת השקעות ירוקות בשווי של 5 טריליון דולר, מתוכם 2 טריליון דולר במימון הממשל האמריקאי, ויעדים של  אפס פליטות פחמן מסקטור החשמל עד 2035 וכן איפוס פליטות בכלל הסקטורים עד 2050. גם האיחוד האירופי, בעיצומו של משבר הקורונה, הודיע על תכנית לפיתוח כלכלה ירוקה בהיקף של כטריליון יורו בעשור הקרוב. לאחרונה אף הודיעו מנהיגיו על הפחתת פליטות בשיעור של 55% עד לשנת 2030.

על מדינת ישראל להתאים את עצמה למגמה העולמית וליישר קו  עם יעדי מדינות ה– OECD 

בחודש דצמבר 2020, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו יצא בהצהרה חשובה בוועידת מנהיגים בינלאומית, לפיה: "ישראל מחויבת לחלוטין למעבר מדלקים פוסיליים לאנרגיה מתחדשת עד לשנת 2050" .
כדי לממש יעד זה, הן בנק ישראל והן ה- OECD המליצו לממשלת ישראל לאמץ מדיניות של הפנמת העלויות השליליות של פחמן ולנקוט במדיניות לצמצום הפליטות, בדגש על משק האנרגיה.

השלכות כלכליות מרחיקות לכת לאי עמידה בנורמות סביבתיות

להתעלמות מהמלצות אלו עלולות להיות השלכות כלכליות מרחיקות לכת, לרבות אובדן כושר התחרותיות של יצואנים ישראליים בשווקים  זרים. כפי שיכול לבוא לידי ביטוי בהצעת המחליטים לכלכלה דלת פחמן. 

האיחוד  האירופי  פרסם מסמך מדיניות, בו קבע כי יפעיל סנקציות כלפי מדינות שאינן מקבלות את הנורמות הסביבתיות, ובכלל זה איפוס פליטות גזי חממה ותמחור פחמן. סנקציות אלו יבואו לידי ביטוי החל מלחץ דיפלומטי, ועד הטלת מיסים והעלאת מכסים על יבוא.

מעבר לכך, האיחוד האירופי מאיים שלא יחתום הסכמי סחר חדשים ואף יבטל הסכמים קיימים עם מדינות שאינן עומדות ביעדים שקיבלו על עצמן בהסכם פריז.

מדינת ישראל נמצאת כעת בהפרה מול הסכם פריז, שכן הייתה מחויבת להגיש את יעדיה עד לסוף שנת 2020. זוהי סכנה ממשית למשק הישראלי, שהיקף הסחר שלו עם האיחוד האירופי גדול ומשמעותי.