חילוץ אל-על עלול להפוך את ישראל למדינת סעד לתאגידים

האוצר יצטרך להכריע בקרוב האם הוא פועל בשירות הטייקונים ומחלץ אותם מכספי המיסים או שמא מייצג את הציבור ופועל לפי מודל חילוץ הבנקים של הנורבגים

בימים אלה על פי הדיווחים בתקשורת  מתגבשת במשרד האוצר, בלחצו של נתניהו, תוכנית חילוץ לבעלי המניות של אל-על.  בתוכנית כפי שהוצגה לפני כמה ימים בוועדת הכספים, מתכננת המדינה להעמיד לאל על, הלוואה של 1.2–1.5 מיליארד שקל לתקופה של חמש עד שבע שנים בערבות מדינה של 75%.  המדינה ומשלם המסים לא יקבלו כלום תמורת ההלוואה העצומה הזו, שתסייע בעיקר לבעלי המניות של אל-על.

תוכנית זו כמו תוכניות אחרות לחילוץ הטייקונים ובעלי העסקים הגדולים, מאפיינת את התפיסה הכלכלית במדינה, החל מנתניהו דרך פקידי האוצר הבכירים, ועד פרשנים כלכליים בעיתונות, ברדיו ובטלוויזיה. התפיסה הזו אומרת כי אנחנו סוג של מדינת סעד לתאגידים ולבעלי ההון  – כל הרווחים לבעלים כל ההפסדים לציבור.

אפשר אחרת
אבל אפשר לפעול בדרך אחרת, יעילה יותר ובעיקר מוסרית יותר, כפי שפעלו בנורבגיה במשבר הבנקאות בתחילת שנת 1990, אז הולאמו למעשה שלושת הבנקים הגדולים.  המשבר בנורבגיה נפתר במחיר קטן למשלם המסים הנורבגי, וללא סיכון מוסרי עתידי. בבסיס הפתרון הנורבגי היו ארבעה עקרונות עיקריים שאפשר וצריך להתאימם לישראל, כמו למשל במקרה של אל-על ושל ה'חילוצים' שבדרך כמו של קבוצת דלק.

1. יש לנסות בתחילה פתרונות של השוק הפרטי. כמו מאמצים למשוך משקיעים פרטיים כולל משקיעים זרים, שישקיעו באל-על, או ימירו את החוב של אל-על אליהם למניות. רק אם וכאשר מאמצים אלו יכשלו, רק אז על הממשלה להתערב באופן אקטיבי באמצעות הזרמת כספים לחברה בתמורה לבעלות מלאה עליה.
2. הממשלה תתחייב להלוות או להשקיע כספים באל-על, רק לאחר שתבטיח כי כספי ציבור לא ינתנו כארוחת חינם לאל-על ולבעלי המניות שלה.  בעלי המניות של אל-על יוכרחו לשאת בהפסדים לפני שכספי הציבור יכנסו לתמונה. כל ההפסדים של אל על יופחתו מההון העצמי שלה במאזן, והון המניות של אל-על ירד לאפס או קרוב לזה, לפני סיכון של כספי ציבור.
3. הממשלה צריכה לפעול במהירות למניעת התפשטות המשבר אבל אסור לתת ערבות כוללת לחובות אל-על, לקבוצת דלק, ולתאגידים אחרים. 
4. תמיכה כספית תינתן לתאגידים שיהיו בקשיי נזילות ובלבד שלא יהיו בסכנת פשיטת רגל.

תנאים מגבילים לפעילות החברה
תנאים מגבילים ילוו בכל תמיכה כספית ממשלתית, ובכלל זה החלפת הדירקטוריונים וההנהלה הבכירה. נקודה זו הכרחית לקבלת התמיכה הציבורית והפוליטית לפעולת ההצלה של אל-על.

חשוב לעצור את ההפקרות המסתמנת בתוכנית החילוץ לבעלי המניות של אל-על. בין השאר מכיוון שהיא תהייה הסמן לתוכנית החילוץ של קבוצת דלק, ועלולה להביא סיכון מוסרי בעתיד, לניהול מופקר בידיעה שהממשלה תחלץ את הנוהגים כך מההפסדים ומהבעיות שיבואו בעקבות ניהול זה.

כפי שכותב אבריאל במאמר שפרסם השבוע, בכל מקרה של 'חילוץ' צריך לשאול את השאלה היסודית: מה יקרה למדינת ישראל אם אל על, או קבוצת דלק, או חברה אחרת, יגיעו לחדלות פירעון? כמעט בכל המקרים התשובה תהיה שום דבר מיוחד.

כמו בכל פשיטת רגל, מה שיקרה הוא שבעלי המניות ובעלי השליטה יאבדו את זכויותיהם, הנושים ימחקו חלק מהחוב, והחברה תימכר על יד נאמן הנושים לבעלים חדשים. במלים אחרות, כל מה שיקרה הוא שהשליטה בחברה תעבור בשלב הראשון מידי הבעלים הנוכחיים לידיהם של הנושים, ובשלב השני למי שירכוש מהם את החברה.

חילוץ קבוצת דלק
במקרה של קבוצת דלק, למשק הגז ולגז עצמו לא יקרה כלום אם קבוצת דלק תפשוט את הרגל. הגז נמצא ויישאר באדמה, הבארות והמתקנים להפקת הגז ולטיפול בגז לא יעלמו, ותמיד יהיה אפשר להוציא את הגז. המדינה תלווה או תשקיע כספים בקבוצת דלק, רק לאחר שתבטיח כי ההפסדים של הקבוצה ירשמו במאזן ויופחתו מההון העצמי שלה. בעלי המניות של קבוצת דלק ישאו בהפסדים לפני שכספי הציבור יכנסו לתמונה. בנוסף, תנאים מגבילים ילוו את ההלוואה או ההשקעה ובכלל זה החלפת הדירקטוריונים וההנהלה הבכירה.

קבוצת דלק יכולה להפוך לחברה בבעלות הממשלה, שתוריד את מחירי הגז לחברת החשמל, ליצרני החשמל הפרטיים, ולתעשייה הישראלית בכ- 50% מהמחיר שהם משלמים כיום.  את ניהול מאגרי הגז של החברה אפשר למסור לגוף המתמחה בכך, לדוגמה, חברת ENI, או אנרג'יאן, או אחרים.