הצניחה במחירי האג"ח של דלק מובילה את תשובה בדרך המהירה לפשיטת רגל. בקרוב יתאחדו משקיעים, אנשי תקשורת, ופוליטיקאים, כדי להסביר לנו שהתספורת שעושים לנו חשובה בעיקר לנו
מניית דלק צונחת בבורסה ביותר מ- 70% מאז תחילת השנה. גרוע מזה אגרות החוב של החברה הנסחרות בבורסה קרסו והתשואה עליהן קפצה ל- 30% ואף יותר. תשואה כה גבוהה משקפת את הסיכון שהחברה לא תוכל לפרוע את חובותיה, שמסתכמים ב־9 מיליארד שקל, במילים אחרות שהחברה תפשוט רגל. השלבים הבאים שאתאר כאן עוד לא התרחשו אבל אם לא נהיה עירניים הם יכולים להפוך מהר מאד למציאות.
שלב ראשון
מנהלי הקופות והקרנות ויועצי ההשקעות, שעצמו עיניהם מול הכתובת שהייתה על הקיר ממליצים על תספורת לתשובה. תשובה מקבל אור ירוק ומשמיד לחוסכים בקופות הפנסיה והגמל, למבוטחים בחברות הביטוח, ולמשקיעים בקרנות ההשקעה, מאות מיליונים אם לא מיליארדי שקלים.
שלב שני
יכולת החזר החוב האישי של תשובה, שמוערך ב־1-1.5 מיליארד שקל ומחולק בין בנק הפועלים, הנושא בעיקר החוב, לבין בנק דיסקונט ובנק מזרחי־טפחות, מתחילה לעמוד בספק. תשובה נחשב ללווה הבודד הגדול ביותר במערכת הבנקאית. ריח חזק ורעיל של סיפורי פישמן, דנקנר ודומיהם עולה שוב באוויר. הבנקים עומדים בפני שוקת שבורה ואפשרות, כמעט וודאית, שיאלצו למחוק חלק ניכר מהלוואות אלו.
שלב שלישי
יקראו לדגל כל הפוליטיקאים ומקבלי ההחלטות ואנשי התקשורת שקשרו את גורלם וכיסם בתשובה ובחברת דלק, וידרשו לפרוע את החשבון. אנו נשמע על תוכניות להזרמת מיליארדי שקלים מהמדינה לחברת דלק, והסיבות תהיינה לפי מיטב השקשוקה שהיועצים התקשורתיים ועורכי הדין של החברה יירקחו.
הנימוקים יהיו מכך שהזרמת הכסף לדלק חיונית להצלת משק הגז הישראלי, להצלת הכלכלה הישראלית ממשבר עמוק אליו תכנס אם קבוצת דלק תקרוס, דרך הטענה שמחיקת החובות רווחית יותר מקריסת החברה כי לדלק יש נכסים שמכירתם יכולה להגדיל את האמצעים הנזילים שלה כדי להחזיר חלק מהחובות, ועד הטענה שתזרים המזומנים של קבוצת דלק לשש השנים הבאות מצביע על כך שהיא מסוגלת להשיב את חובותיה.
אבל אסור שזה יקרה. אסור להזרים כסף נוסף לדלק, ואסור להזרים כסף להצלתה של חברת דלק ולהצלתו של תשובה. למשק הגז ולגז עצמו לא יקרה כלום גם אם דלק תפשוט את הרגל. הגז נמצא וישאר באדמה, הבארות והמתקנים להפקת הגז לא יעלמו, ותמיד יהיה אפשר להוציא את הגז. אפילו במחירים טובים יותר מאשר המחירים שחברת החשמל משלמת שיצרני החשמל הפרטיים משלמים כיום.
אפשר ללמוד למשל מממשלת נורבגיה במשבר הבנקים בנורבגיה בתחילת שנות ה-90 של המאה שעברה. נורבגיה חייבה את החברה ואת רואי החשבון שלה במאזן אמת שיורה על מצבה האמיתי. ואז נתנה לחברה לפשוט את הרגל, ורכשה את פעילותה. דלק יכולה להפוך לחברה בבעלות הממשלה כאשר ניהול מאגרי הגז של החברה ימסר לגוף המתמחה בכך, לדוגמה, חברת ENI, או אנרג'יאן, או אחרים.