דר' סיניה נתניהו – על הטעות בקיבוע ישראל לגז

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

דר' סיניה נתניהו, המדענית הראשית לשעבר: 

לישראל אין מדיניות סביבתית ומדיניות אנרגיה ואנחנו לא מוכנים לשינוי האקלים.

"מאגר תמר מספיק, לא צריך את מאגר לווייתן"

המלצת קריאה ונקודות מכתבתו של ארי ליבסקר לכלכליסט:

דר' סיניה נתניהו התמחתה בכלכלה של משאבי טבע, במהלך השנים יעצה לממשלות, לאיחוד האירופי, לאונסק"ו, עבדה עם המגזר הציבורי והפרטי  ובעיקר שימשה, במשך שבע שנים, המדענית הראשית של המשרד להגנת הסביבה. כותב ליבסקר: "ספק אם יש עוד אדם בארץ שמסוגל לראות את התמונה המלאה שממפה את משאבי הטבע של ישראל, אתגרי האקלים וההקשרים הבריאותיים, הכלכליים, הסביבתיים והחברתיים שלהם כפי שהיא רואה אותה. וכשהיא מנתחת את התמונה הזאת, התובנות שלה קשות.  

נתניהו מתראיינת לראשונה מתוך כך שהיא חשה מחויבות להתריע. "התמונה שהיא מציירת צריכה להטריד כל ישראלי."

– אנחנו מסונדלים לגז לעוד שנים ארוכות על חשבון פיתוח מקורות אנרגיה חלופיים, ובראשם אנרגיה סולארית. הפאנלים הסולאריים, למשל, כבר מייצרים אנרגיה הרבה יותר זולה מגז ומשחררים אותנו מהתלות בו.

– מדינת ישראל קשרה את עצמה בעבותות לגז, במקום להתנתק ולהבין שיש טכנולוגיות אחרות, דברים חדשים שמפציעים.

– לישראל, היא קובעת, אין מדיניות אנרגיה, ואין לה מדיניות סביבתית, והמשרד להגנת הסביבה הוא גוף אנכרוניסטי ומיותר.  

– מדינת ישראל "חונקת את עצמה עם עוד ועוד תוכניות — הקמה של תחנות גזיות ברחבי הארץ, חיבור שכונות לגז. זה טירוף. אין מקום לדברים האלה" אומרת ד"ר סיניה נתניהו.

– בכל הקשור לאנרגיה, הגז אמור היה להיות הפתרון. גם נתניהו עצמה חשבה כך, אבל המציאות המדעית השתנתה ודעתה השתנתה בהתאם, ואילו התוכניות של ישראל לא טרחו להתעדכן, ועכשיו ככל שישראל תכבול את עצמה יותר לתשתיות, כך היא תצטרך להצדיק אותן כלכלית, לשלם בעדן.

ההשתלטות של השיקול הכלכלי והמדיניות הפיסקאלית ועל החוסר במדיניות סביבתית ומדיניות אנרגטית

למעשה, נתניהו אומרת, שמאגר תמר מספיק, לא צריך את מאגר לווייתן בכך היא מכוונת שכמות הגז בתמר אמורה להספיק לעוד כ־20 שנה לפחות, ולדעתה הרבה לפני, שהיא תיגמר יהיה צריך לעבור לאנרגיה מתחדשת.

למה מעבר כזה לא קורה? כי בעצם אנחנו משועבדים כבר לפרויקט הגז.

ומה שמנהל את המוטיבציה שהמיזמים האלה יפותחו הוא לא ביטחון אנרגטי, כי תמר כאמור מספיק ולא צריך את לווייתן. אז למה מתעקשים על פיתוח?  

"הכלכלה כביכול פורחת, אבל ישראל נמצאת בגירעון גדול, והאוצר משמיע קולות שצריך להעלות מסים. ובתוך כל זה יש פה ראש ממשלה ושר אנרגיה שאומרים שאנחנו נתעשר מהגז, נקים קרן עושר". – שעד היום לא נכנס אל קרן העושר גרוש.

אל קרן העושר צריכים להיכנס מסים מהגז. המדינה נשענת על הכסף הזה. כמו כן לחברות הגז יש חובות לגופים הפיננסיים, והאינטרס של המפקחים על הבנקים ושוק ההון הוא יציבות פיננסית. 

"כך שאני לא רואה פה לא מדיניות סביבתית ולא מדיניות אנרגיה.  – אנחנו שבויים במדיניות שהיא מדיניות פיסקלית. כי הבטיחו לציבור מאות מיליארדים בקרן העושר, וכי לא רוצים שהשותפויות יקרסו והמדינה תצטרך להיכנס לנעליהן, שזה כמובן עוד כסף".

 

על האלטרנטיבה ומה עוד ניתן לעשות

ליבסקר שואל, מה אפשר וצריך לעשות כרגע, בנקודת הזמן הזאת, כדי לשנות את התמונה, גם מבחינת הטיפול בגז וגם מבחינת סוגיות אחרות של אנרגיה וזיהום?

"להוריד כמה שיותר רכבים מהכביש כדי לחסוך בפליטות, לעבור לתחבורה ציבורית וגם לרכבים חשמליים, כי בתוך 30 שנה האוכלוסייה תכפיל את עצמה, ואם לא נעשה זאת לא נוכל לנוע כאן.

בגז צריך להשתמש לתקופת מעבר קצרה – הוא לא אנרגיה נקייה, גם הוא מזהם. צריך להפסיק את השימוש בו כמעט לגמרי ולעבור לאנרגיה סולארית מפאנלים על מבנים קיימים.

חשוב שייצור החשמל יהיה מבוזר, הביזור גם טוב לנוכח שינויי האקלים הקיצוניים, סופות ושאר פגעי טבע — כך לא תיווצר תלות במקום ייצור אחד.

בתעשייה צריך להחיל רגולציה קפדנית עם אכיפה הדוקה ולא מתפשרת. את בתי הזיקוק כנראה צריך להקטין, כי צריך להסתכל 20 שנה קדימה ולהבין שכנראה לא נצרוך בעתיד את אותה כמות דלק ופלסטיק.

דבר נוסף שלא מדברים עליו הוא הפליטה מאוניות בשל היבוא הרב לישראל — צריך להחמיר את הפיקוח על האוניות כדי לצמצם את הזיהום בקו החוף".

על הפגיעה מזיהום האוויר

"אלפי ישראלים מתים בכל שנה מזיהום אוויר, רבים יותר חולים, ונפגעת איכות החיים", "לפי ארגון הבריאות העולמי בשנים האחרונות כמעט 1,900 בני אדם מתים בישראל בשנה כתוצאה מחשיפה לזיהום אוויר"… וכשזה המצב, הצורך להפחית את הזיהום – באוויר וגם במים ובקרקע – הוא אקוטי

על המשרד להגנת הסביבה ועל הצורך לדעת את עצמו ולדעת לאן הוא הולך

"אני חושבת שהמשרד מנסה לעשות את מה שהוא יכול, אבל, וזה אבל גדול, קידוחי נפט וגז הם תחום התמחות מורכב, ואני חושבת שזו לא בושה כמדינה לבוא ולהגיד 'אנחנו לא יודעים מספיק'.

למשל במשרד להגנת הסביבה אין אגף ייעודי שמטפל ומתמחה בתחום האסדות, למיטב ידיעתי יש אדם אחד שמתמחה באסדות.

ולאסדה יש הרבה מאוד היבטים, של טיפול במים, שפכים, אוויר וכו'. המדינה צריכה להגיד: 'את העסק הזה אנחנו לא מכירים, לא יודעים מה ההשלכות האופרטיביות, הסביבתיות, הבטיחותיות, הביטחוניות'.

תראה לי מישהו מהמדינה שאמר: 'צאו ללמוד שנה בטקסס, לכו תשבו בנורבגיה, תלמדו'. אני לא מדברת על אדם אחד, עשרות אנשים צריכים לעשות את זה, אנשים שעוסקים בבטיחות סביבתית, שאמורים לפקח".

על הצורך בראוגרניזציה ובראיית הקישוריות של הסביבה לאנרגיה, לחקלאות, לתחבורה, לבריאות ועוד...

המשרד להגנת הסביבה, במתכונתו הנוכחית, לא רלבנטי וצריך לפרקו. כשהוא מנסה לקדם דברים מוצדקים ובא להגן על הציבור, באים משרדים אחרים ואומרים: 'לא כך, זה גורם לנו לעיכובים בפיתוח', למשל בפיתוח הגז או פיתוח שטחים וכו'. וסביבה היא לא תחום שעומד בפני עצמו, הוא קשור לאנרגיה, לחקלאות, לתחבורה, לבריאות ועוד.

 "לכן צריך להקים רשות לאומית לסביבה, ובתוך הרשות מועצה לאומית עם נציגים של כל המשרדים הרלבנטיים. כך זה קורה עם רשות המים, מועצה לאומית שמורכבת מנציגים של משרדים שונים. 

הגוף החדש יעסיק אנשי מחקר, הוא יהיה שקוף, עצמאי, מגובה תקציבית. כרגע הכלים שיש למשרד להגנת הסביבה היו נכונים למאה הקודמת, הם לא נכונים לאתגרי ההווה, לשינוי האקלים. זה לא מטופל".

סרטונים נבחרים

כתבות נבחרות

הרשמה לניוזלטר

דילוג לתוכן