מי באמת קונה את הגז הישראלי?

למאמר אתר האנרגיה לחצ/י כאן.

הדרך המפותלת להסכם המצרי עם ישראל עוברת דרך הקמת חברות קש, מקלטי מס, המודיעין המצרי ואינטרסים פרטיים.

מי באמת קונה את הגז הישראלי? להלן תחקיר חשוב ומרתק:

ב-27 לספטמבר 2018 הודיעה שותפות דלק קידוחים לבורסה על "התקשרות בהסכמים לרכישת מניות EMG ולרכישת זכויות בצינור EMG "ע"י חברת EMED Pipeline B.V.
לפי ההודעה EMED הינה חברה ייעודית שהוקמה לצורך העסקה ורשומה בהולנד.
מניותיה מוחזקות כדלקמן: 25% בידי חברת בת בבעלות מלאה של דלק קידוחים הרשומה בקפריסין, 25% בידי נובל קפריסין ו- 50% בידי חברת Sphinx EG BV ,חברת בת בבעלות מלאה של איסט גז East Gas Company.

לצורך רכישת צינור הגז הוקמה חברת EMED בבעלות משותפת של דלק קידוחים, נובל קפריסין ואיסט גז (50%) – חברה פרטית בבעלות מלאה של המודיעין המצרי

זמן קצר אחר ההודעה על רכישת מניות וזכויות בצינור EMG, פרסמה אורה קורן כי החברה המצרית איסט גז, השותפה עם דלק בצינור הגז EMG למצרים, היא בבעלות המודיעין הכללי המצרי – כך פורסם באתר מידל איסט איי.
הפרסום מתבסס על כתבת תחקיר באתר המצרי mada Masr.

לפי התחקיר של מאדה -מאסר, חברת איסט גז (East Gas) ,היא חברה פרטית שרוב הבעלות עליה היא בידי שירות הביון הכללי המצרי. 
יו"ר הדירקטוריון של איסט גז היה תמיד סגן ראש שירות הביון, ומרבית חברי הדירקטוריון של החברה באים משורות קציני המודיעין.
מוחמד שועיב (Mohamed Shoeib) מנכ"ל איסט גז מונה לדירקטוריון החברה כנציג שירות הביון הכללי המצרי.

לאיסט גז, כלומר – לסוכנות הביון המצרית בעלות בצינורות הגז וגם בחברה שתרכוש את הגז הישראלי…

בתמצית, חברת איסט גז (כלומר סוכנות הביון המצרית), היא, יחד עם דלק קידוחים ונובל אנרג'י, בעלת חלק מצינור הגז EMG לישראל, שותפה עם דולפינוס שתרכוש את הגז הישראלי, והבעלים היחיד של צינור הגז ממצרים לירדן, שניתן להשתמש בו להזרים גז ישראלי למצרים.

איך הגענו למצב זה?

בסביבות 2014 ,כאשר מצרים החליטה לייבא גז ישראלי, היא הייתה זקוקה לאיש עסקים שיגלם את התפקיד שתפס בעידן מובארק חוסיין סאלם , איש העסקים המחובר פוליטית, אשר שימש כמתאם לעסקת ייצוא הגז המצרי לישראל לפני מהפכת 2011, שעוררה מחלוקות קשות וזעם ציבורי .
ואכן, בעקבות הדחתו של מובארק, כל הגורמים המשתתפים בעסקת ייצוא הגז המצרי לישראל הועמדו לדין באשמת רווחים לא חוקיים (profiteering), שוחד וגרימת הפסדים עצומים למצרים על ידי מכירת גז לישראל במחיר נמוך ממחיר הוגן.

עלאא עראפה, איש העסקים שנבחר לתאם  עם ישראל היה ידוע ביכולתו לעורר ואז לנצל את התיאבון הישראלי לשת"פ כלכלי

איש העסקים המצרי שנבחר הפעם היה עלאא עראפה (Alaa Arafa). עראפה הוא רופא לשעבר, נשיא עראפא אחזקות, אותו ירש מאביו, הגנרל אחמד עראפה, טייס צבאי לשעבר וחברו הקרוב של מובארק.
עלאא עראפה נבחר גם עקב הניסיון המסחרי הארוך שלו עם ישראל.
עראפה כבר היה בעל תאגיד קש מחוץ למצרים, דולפינוס אחזקות, שהיה רשום באיי הבתולה הבריטיים, יעד מועדף למי שמחפשים להגן על זהותם ורווחי העסק שלהם ממסים.

מקור עם ידע ישיר בעסקה אמר למאדה-מאסר כי מה שמייחד את עראפה הוא 'יכולתו לעורר ואז לנצל את התיאבון העצום של ישראל לשיתוף פעולה כלכלי הדוק יותר עם מצרים'.

בניית עסקת הגז נעשתה בשלבים ולצורך כך הוקמה רשת של תאגידי קש

מסמכים שהושגו על ידי מאדא-מאסר מורים על הדרך בה הוקמה רשת של תאגידי קש בעולם כדי לבנות את עסקת הגז.

שלב ראשון – משרד האנרגיה הישראלי מאשר

בדצמבר 2015, אישר משרד האנרגיה הישראלי לשותפי שדה הגז תמר למכור גז לחברת דולפינוס.

שלב שני – דולפינוס מקימה במקלט המס לוקסמבורג, חברת בת בבעלות מלאה:
Blue Ocean Investments

מכיוון שלעראפה היה ניסיון זניח בגז טבעי , הובא אדם שני : חאלד אבו בקר, יו"ר ועדת האנרגיה בלשכת המסחר האמריקאית בקהיר, ומנכ"ל טאקא ערביה (Taqa Arabia) שצורף לעסקה אישית, ולא כנציג של חברת טאקא ערביה.
כדי להביא את אבו בקר, הקימה דולפינוס חברה בת בלוקסמבורג שנקראה: Ocean Blue Investments.
ממסמכי רישום החברה (registration filing), עולה כי היא בבעלות מלאה של דולפינוס אחזקות.
על הדוח הכספי של החברה חתמו שלושה דירקטורים: עראפה, אבו בקר ומוחמד טלעת חליפה, חבר דירקטוריון ומנהל השקעות בחברה של עראפה.

רישום החברה בלוקסמבורג משחרר את החברה מתשלום מיסים בישראל

לוקסמבורג נבחרה ככל הנראה, מכיוון שהיא מקלט המס הגדול ביותר של האיחוד האירופי, ומאפשרת לחברות להעביר כספים פנימה והחוצה עם פטורים ממס משמעותיים ורמת סודיות גבוהה.
והכי חשוב, ללוקסמבורג יש אמנת כפל מס עם ישראל, כלומר עראפה ואבו בקר ישלמו רק אחוז מההכנסות במיסים תוך שלא ישלמו מיסים בישראל.

שלב שלישי – שינוי החוק המצרי לטובת חברות הגז הפרטיות: סמכויות המדינה צומצמו לרגולטור וחברות הגז הפרטיות קיבלו זכות להשתמש בתשתיות המדינה

על מנת לאפשר למגזר הפרטי לייבא ולמכור גז טבעי במצרים, היה צורך בליברליות של תחום הגז הטבעי המצרי.
הצעת חוק שנוסחה על ידי הממשלה לליברליזציה של סחר הגז אושרה על ידי הפרלמנט ללא עדכונים משמעותיים ביולי 2017.
חודש לאחר מכן אושר החוק על ידי הנשיא עבד אל פתח א -סיסי .

החוק צמצם את תפקידה של המדינה לתפקיד של רגולטור, והעניק לחברות פרטיות את הזכות להשתמש ברשת חלוקת הגז הלאומית ובכל מתקני התשתית בתחום בגז שהם בבעלות המדינה.

החוק פתח את האפשרות עבור דולפינוס לקנות גז מישראל ולמכור אותו במצרים.

תקנות המימוש של החוק הוצאו בפברואר 2018, ושבוע לאחר מכן דולפינוס חתמה על הסכם לרכישת גז עם דלק קידוחים ונובל אנרגיה

לשני התאגידים אלו יש 'חזקה' על שדות הגז לויתן ותמר בישראל .

שלב רביעי – "איסט גז" ו"בלו אושן סולושין" מקימות במקלט מס בשוויץ חברה חדשה: "אנרג'י סולושין"

שלא כמו בעסקים בתקופת מובארק עם חוסיין סאלם, המשטר הנוכחי לא הותיר את העסקה רק בידי עראפא ואבו בקר.
לא איפשרו להם ל גרוף רווחי עתק מהעסקה כמו שקרה עם סאלם.
בעוד שחוסיין סאלם היה קצין מודיעין לשעבר, עראפה ואבו בקר הם אזרחים המושרשים בעולם העסקים, אשר המשטר סומך עליהם רק במעט.
לפי התחקיר, מפי דיפלומט זר המתגורר בקהיר , 'הישראלים יודעים היטב שעראפא הוא רק חזית למדינה המצרית. המוסכמה הוותיקה היא שתמיד יש נציגים האמונים על גורמים רשמיים בכירים במדינה מסוכנויות
המנהלות עניינים כאלה. עראפה הוא לא המפעיל העיקרי של המשטר בעסקה. המשטר לא סומך על אזרחים בכלל, אפילו לא במשרד החוץ.'
כאן נכנס לתמונה מוחמד שועיב (Mohamed Shoeib) ,נשיא לשעבר של חברת החזקת הגז הטבעי המצרי EGAS והמנכ"ל הנוכחי של חברת איסט גז , שנמצאת בבעלות של 80% על ידי שירות הביון הכללי המצרי. תאגיד הנפט המצרי EGPC ותאגיד הגז המצרי EGAS מחזיקים גם הם בנתח קטן באיסט גז.

במאי 2017, איסט גז (בבעלות המודיעין המצרי) הקימה עם חברת Ocean Blue (בבעלות עראפה ואבו בקר) חברה חדשה , אנרג'י סולושיון (Energy Solution).

הפעם נבחרה שוויץ לרישום ולמיקום מטה החברה. בעוד שלוקסמבורג מציעה פטור ממס על רווחי הון, החברה החדשה נדרשה גם לפטורים ממס חברות, כמו על רכישה ומכירה של גז, ואין מקום טוב יותר משוויץ, במיוחד קנטון צוג (Zug), בו נרשמה אנרג'י סולושיון.
קנטון צוג ידוע ברחבי העולם בזכות אקלים המס האטרקטיבי שלו, ואף מדגיש מעמד זה באתר האינטרנט שלו.

בדומה ללוקסמבורג, לשוויץ יש אמנת כפל מס עם מצרים (1987) וישראל (2003)

לפי הרישום של החברה מה- 17 במאי 2017
הדירקטוריון כולל את שועיב (נשיא איסט גז), אבו בקר ועראפה עם סגנם ח'ליפה, ואיש עסקים מצרי בשם אחמד סמיר עבד אל-פתאח.

לא ברור אם Gas East, באמצעות השותפות השוויצרית הזו, תשתף ברווחים שדולפינוס עומדת לעשות מהעסקה של 15 מיליארד דולר עליהם חתמה בפברואר.
עם זאת, העובדה כי אנרג'י סולושיון מורכבת מאותה קבוצה של שותפים מצריים, והוקמה תחת מבנה משפטי המציע פטור ממס חברות, הופכת זאת לסיכוי סביר.

שלב חמישי – רכישת צינור EMG מאשקלון לאל עריש

לאחר חתימת ההסכם, נותר מכשול אחד לפני שהגז הישראלי יוכל לזרום למצרים.
לישראל אין תשתית להנזלה או להובלת גז למצרים. בניית צנרת תת מימית בין שתי המדינות תהיה יקרה מאוד וגוזלת זמן.
זו הסיבה שישראל רצתה כל כך לחתום על עסקה עם קהיר, יש לישראל הרבה גז ואין לה מוצא ל גז הזה.

זה היה הצורך שעומד מאחורי רכישת הצינור אשקלון – אל עריש, בבעלות חברת הגז המזרח תיכונית EMG, קונסורציום של חברות ישראליות, אמריקאיות, תאילנדיות וחברות מצריות הרשומות במצרים.

הצינור, העובר מאשקלון בישראל לאל -עריש במצרים, שימש להזרים גז ממצרים לישראל במסגרת העסקה שתווכה על ידי חוסיין סאלם בתקופת מובארק.
בעזרת שינויים טכניים ניתן להתאים אותו להזרמת גז בכיוון ההפוך, מישראל למצרים.